פריצת דיסק ומחלות דיסק

דיסק

דיסק בין-חולייתי הוא סחוס הנמצא בין כל שתי חוליות בעמוד השדרה. הדיסק מהווה מפרק מסוג מאחה בין גופי החוליות, הוא מחבר בחוזקה את החוליות, מבקר את התנועה שלהם ומתפקד כבולם זעזועים. בין שתי החוליות הראשונות של עמוד השדרה (חולית הציר והאטלס) אין דיסק והדיסקים בין החוליות התחתונות (עצם העצה ועצם העוקץ) מתנוונים ומתגרמים בהתבגרות.

חלקו החיצוני או ההיקפי של הדיסק מכונה הטבעת הליפית (Anulus fibrosus) והוא מורכב מסחוס סיבי. סחוס הטבעת הליפית מחובר יוצר שכבות בתוך שכבות של סיבים הנעים באלכסון מחוליה אחת לשנייה. הטבעת הליפית מחברת בחוזקה את החוליות זו לזו. היא מאפשרת מעט תנועה בין כל שתי חוליות. כאשר מתרחשת התנועה, משנה הגרעין המוכי את צורתו בהתאם לכיוון התנועה ושומר על חלוקת המאמצים בין גופי החוליות. הגרעין המוכי משנה את צורתו גם בתגובה למאמץ לחיצה (הפועל בכיוון מקביל לעמוד השדרה) וסופג חלק מהזעזוע.

חלקו הפנימי של הדיסק הוא הגרעין המוכי(Nucleus pulposus) . הוא בנוי מחומר ג'לטיני המכיל יותר סחוס מאשר סיבים ומאופיין באלסטיות גדולה ובתכולת מים גבוהה (כ־88 אחוזים באנשים צעירים). הגרעין המוכי בא במגע עם פני גופי החוליות המכוסים סחוס זגוגי.

הדיסק הבין חולייתי מורכב משני סוגים של מולקולות – פרוטאוגליקן שנמצא בגרעין המוכי, ואשר סופח מים לצורך קבלת רקמה ג'לטינית המהווה את הכרית של הדיסק, וקולגן – שרמותיו עולות ככל שמתרחקים ממרכז הדיסק (הגרעין המוכי) אל עבר הטבעת הליפית. סוג הקולגן העיקרי בגרעין המוכי הינו קולגן מסוג 2, בעוד שבטבעת הליפית סוג הקולגן הינו בעיקר קולגן מסוג 1. בדיסק יש מעט כלי דם- הוא מקבל אספקת חמצן וחומרי מזון מכלי הדם הנכנסים אל הטבעת הליפית, ובנוסף כלי דם קטנים הנכנסים לדיסק מהעצם התת-סחוסית של החוליה.

בין פתולגיות של דיסק בין-חולייתי נמנים בלט דיסק (חולשה במבנה הטבעת הליפית יכולה לגרום לבלט בהיקף הטבעת, פועל יוצא של הלחץ הפנימי של הגרעין המוכי), פריצת דיסק (צניחת דיסק בין-חולייתי) ומחלת דיסק ניוונית (שינויים ניווניים המובילים לאיבוד התפקוד התקין של הדיסק ועמוד השדרה).

 

בלט דיסק

בלט דיסק למעשה מהווה את תחילתה של פריצת הדיסק. הדיסק הוא הסחוס הבין חולייתי, זה שמפריד בין חוליות עמוד השדרה השונות. הדיסק הנמצא בין חוליות עמוד השדרה, מורכב משכבה פנימית ורכה, ומשכבה חיצונית וקשיחה יותר. במצבים מסוימים, בעיקר כאלו בהם מופעל לחץ מצטבר על החוליות ונוצרת שחיקה רבה, השכבה החיצונית והשחוקה עלולה להיפגע, והשכבה הפנימית והרכה לוחצת עליה ויוצרת בלט. בלט דיסק עלול ליצור לחץ על עצבים היוצאים מאזור עמוד השדרה וכך לגרום ללא מעט כאבי גב ולהיווצרותה של דלקת באזור.

הגורם העיקרי לנזקים בדיסקים הבין חוליתיים הוא עומסים מצטברים. כך למשל ישיבה לא נכונה או ישיבה ממושכת עלולים לגרום באופן הדרגתי למתיחתן וקריעתן של הטבעות הסחוסיות בדיסק הבין חולייתי. יחד עם זאת, חשוב לזכור, בלט דיסק בקע דיסק או פריצת דיסק אינם חייבים להתפתח באופן הדרגתי. כאשר הנזק לדיסק הוא על רקע טראומטי בלט דיסק או אפילו פריצת דיסק יכולים להיות תוצאה מידית.

הסימפטומים העיקריים המופיעים בעת בלט דיסק הם כאבים. הבלט עשוי ליצור דלקת ולהפעיל כאמור לחץ על עצבים שונים, וכך לגרום לכאבי גב באזור הבלט. בדומה לפריצת דיסק, במקרים בהם הבלט לוחץ חזק מספיק על עצבים ההולכים מעמוד השדרה לגפיים, עלולות להיווצר הקרנות של כאבים לגפיים. בלט דיסק באזור חוליות הגב התחתון עלול לגרום להקרנות ולתחושות נימול לאזור הרגליים, בעוד בלט דיסק בחוליות הגב העליון והצוואר עלול לגרום לתופעות דומות בידיים והכתפיים.

האמצעי הכי רגיש, הכי מדויק והכי בטוח לצורך זיהוי בלט דיסק או כול נזק אחר בעמוד השדרה הוא MRI. גם CT נחשב למכשיר אמין לאבחון נזקי עמוד שדרה אך יחסית למכשיר MRI מידת הדיוק שלו מופחתת והשימוש בו כרוך בקרינה גדולה. צילומי רנטגן עשויים להועיל באיתור שינויים ניווניים ורווחים מוצרים שרומזים על נזקים לדיסק הבין חולייתי.

מצב של בלט דיסק נחשב לחמור פחות מהמקרה של פריצת דיסק. אנשים הסובלים מבלט דיסק ומזהים את הבעיה בזמן, יכולים לטפל בבעיה ולהימנע מלהגיע למצב של פריצת דיסק. התעמלות גופנית המחזקת שרירים תומכים, מנוחה, שמירה על יציבה ותנועה נכונה יכולים להיות מענה טיפולי נכון לבלט דיסק.

 

בקע דיסק (פריצת דיסק)

פריצת דיסק היא פציעת מאמץ חוזרנית, הנגרמת לדיסק בין-חולייתי בעמוד השדרה, בשל שגרה של הרמת משאות ונשיאתם או פריקתם מהגב, בתנוחה שאינה מומלצת. תפקיד סחוסי עמוד השדרה הוא לבלום זעזועים בין חוליות עמוד השדרה. סחוסים אלה בנויים, בדומה לבצל, משכבות של קרומים, המאגדים ביניהן נוזל בעל צמיגות גבוהה. כאשר הלחץ בין החוליות גבוה יותר מזה שהדיסק יכול לשאת, נפרץ הקרום הפנימי ביותר של הדיסק, שעדיין שלם. קרום זה מתאחה במצב של מנוחה מספקת. השכבות החיצוניות של הסחוסים מכילות גם עצבים מקומיים החשים כאב. כאשר נפרצים רק קרומים פנימיים, האדם אינו חש כאב. אשר האדם יוצר באופן קבוע לחץ יתר על גבו, שכבות הקרומים שבדיסקים שבגבו הולכות ונפרצות, כך שתהליך הפריצה מהיר יותר מתהליך האיחוי. כאשר עוד ועוד קרומים נפרצים, מתחילים להינזק גם קרומי הדיסקים החיצוניים המכילים עצבים החשים כאב. המשך תהליך הפציעה מתלווה בכאבים הולכים וגוברים. בסופו של דבר, אפשר להגיע גם לפריצת דיסק מלאה, ללחץ על חוט השדרה ועל שלוחות העצב היוצאות ממנו, לזליגת נוזל הדיסק ולדלקות כתוצאה ממגע הרקמות עמו ולנזקים בלתי הפיכים.

אנשים שסובלים מהשמנת יתר ואנשים בעלי שרירים חלשים שעובדים בעבודה גופנית הם בקבוצת סיכון לבקע דיסק. אנשים שמנים סוחבים בדרך קבע משקל יתר על הגב ולא מאפשרים לסחוסים להימצא במצב מנוחה המאפשר איחויי של הקרומים. בניגוד אליהם, אנשים חלשים מתקשים לנוע באופן המומלץ בעת הרמת משאות. אנשים עם רגליים חלשות, למשל, מתקשים לכופף ברכיים בעת הרמת משא והם נוטים לכופף את גבם כדי להרים דבר מה. קבוצת סיכון נוספת היא הורים צעירים. ההורים מתרגלים להרים את התינוק בצורה לא נכונה כשהתינוק שוקל מעט והדבר אינו מסוכן לגביהם. אולם, התינוק גדל מהר וההרגלים הלא נכונים נשארים.

בדרך כלל פריצת דיסק יאובחן לפי הסימפטומים והרקע הרפואי של המטופל. הרופא יבצע בדיקה גופנית במהלכה יבחן את הרפלקסים, חוזק השרירים, יכולת ההליכה ואת התחושה בגפיים.

התאוששות מפריצת דיסק עלולה לארוך 4-6 שבועות. לרוב יכלול הטיפול שילוב של פיזיותרפיה, עיסוי, תרגול ותרופות להקלת כאב. על אנשים הלוקים בפריצת דיסק להמשיך להיות פעילים. אף שבהתחלה עלול להיות קשה להתנועע, לאחר כמה ימי מנוחה רצוי לשוב לפעילות. כאשר הגב נמצא בתנועה, ההתאוששות מהירה יותר. במקרים חמורים או אם הכאב אינו חולף תוך כשישה שבועות ניתן לשקול ניתוח להסרת חלק הדיסק הפגום ולשחרור העצב התפוס. במקרים רבים, עם הזמן יסוג הדיסק הפגוע ויתרחק מהעצבים. נסיגת הדיסק מהעצב תפחית את תחושת הכאב. מומלץ לבצע תרגילי התעמלות שאינם כרוכים באימוץ הגב. שחייה נחשבת לפעילות גופנית מועדפת מאחר שהמים נושאים את משקל הגוף ומפחיתים את העומס על המפרקים.

 

בלט דיסק עם קרע אנולרי

הדיסקים של עמוד השדרה הממוקמים בין החוליות הם מעין בולמי זעזועים המורכבים ממרכז רך דמוי ג'לי, והיקף נוקשה יותר המורכב מרקמת חיבור. בין כל חוליה וחוליה בעמוד השדרה ישנו דיסק. הוא מוחזק מאחוריו ומצדדיו ע"י רצועות חזקות, ומאחוריו נמצאת תעלת השדרה עם חוט השדרה והעצבים היוצאים ממנו. בלט דיסק הוא תהליך בו מעטפת הדיסק מאבדת מהחוזק, הגמישות והאלסטיות שלה, דבר היוצר לחץ על העצבים שנמצאים לאורך חוט השדרה בעמוד השדרה. במצב של בלט דיסק החוליה בולטת החוצה ועל ידי כך מקרינה כאבים לאורך עמוד השדרה ובמקרים רבים גם לגפיים. בלט דסק הינו מצב בו הטבעת של הדיסק לא נפרצה, אלא רק התעוותה, והדיסק עצמו לוחץ על העצב הספינאלי.

מעטפת הדיסק הינה מבנה טבעתי הנקרא אנולוס. במצבים מסויימים של בלט דיסק, נוזלים הנמצאים בתוך האנולוס פורצים החוצה לאחר שהאנולוס נקרע (קרע אנולרי). דרך הקרע הזה עשויים לדלוף חומרים הגורמים לכאב ובמידה שהקרע הוא גדול יכול גם הדיסק לפרוץ החוצה ותווצר פריצת דיסק. ללא טיפול לחץ ממושך על שורש עצבי יכול לגרום לנזק קבוע.

גורמי סיכון לקרע אנולרי הם הזדקנות והשמנת יתר. לרוב הקרעים מתאחים עם הזמן ונוצרת רקמת צלקת. במקרים של דלקת יש לתת טיפול תרופתי (הזרקת תרופות אנטי- דלקתיות). מומלץ גם לנהל אורך חיים פעיל ולהימנע משהייה ממושכת במיטה. רק לעיתים נדירות יש צורך בביצוע ניתוח ולרוב ניתן לטפל בקרע אנולרי באמצעים פיזיותרפיים.

 

בלט דיסק דיפוזי

הדיסקים של עמוד השדרה הממוקמים בין החוליות הם מעין בולמי זעזועים המורכבים ממרכז רך דמוי ג'לי, והיקף נוקשה יותר המורכב מרקמת חיבור. בין כל חוליה וחוליה בעמוד השדרה ישנו דיסק. הוא מוחזק מאחוריו ומצדדיו ע"י רצועות חזקות, ומאחוריו נמצאת תעלת השדרה עם חוט השדרה והעצבים היוצאים ממנו. בלט דיסק הוא תהליך בו מעטפת הדיסק מאבדת מהחוזק, הגמישות והאלסטיות שלה, דבר היוצר לחץ על העצבים שנמצאים לאורך חוט השדרה בעמוד השדרה. במצב של בלט דיסק החוליה בולטת החוצה ועל ידי כך מקרינה כאבים לאורך עמוד השדרה ובמקרים רבים גם לגפיים. בלט דסק הינו מצב בו הטבעת של הדיסק לא נפרצה, אלא רק התעוותה, והדיסק עצמו לוחץ על העצב הספינאלי. בלט דיסק עלול להיות השלב המקדים לפריצת דיסק, ולכן נחשב לפחות חמור.

הזדקנות הדיסקים, במיוחד באיזור הצוואר, גורמת להתייבשות חלק פנימי של הדיסקים וירידת גובהן כאשר השכבה החיצונית של הדיסקים מתבלטת כלפי חוץ (בלט דיסק דיפוזי) וכך מצרה את תעלת עמוד השדרה ויכולה ללחוץ על חוט השדרה ועל השורשים היוצאים לכיוון הידיים. לעיתים המעטפת של הדיסק נחלשת באיזור מסוים ונוצר בלט דיסק מקומי הגורם ללחץ ממוקד על השורש או החוט.

במקרה של כאבים קלים בגב או בצוואר עם תסמינים קלים לאורך הגפיים אפשר לנסות ולטפל בבלט דיסק על ידי הגברת אורך חיים פעיל מבלי להחמיר את הכאבים כאשר מנוחה ממושכת במיטה  דווקא עלולה לגרום לניוון ולהאטה בהחלמה. כירופרקטיקה גם עשויה להוות מענה למגוון בעיות מכניות בעמוד שדרה מכאניות ובכללן בעיות הנובעות מבלט דיסק.

 

בלוק אפידוראלי

בלוק אפידוראלי היא זריקת אפדירול במקרה של פריצת דיסק כאשר שיטות לא-ניתוחיות אחרות לא הועילו בהקלת כאב חמור ברגליים כתוצאה מהיצרות עמוד השדרה המותני. הזריקה אינה חודרת לקרום (השק התקאלי) המכיל את חוט השדרה ושורשי העצב. הקורטיקוסטרואידים בשילוב עם חומרי הרדמה מקומיים שבזריקה זו יכולים לספק הקלה מכאב הרגליים על ידי הפחתת הנפיחות והדלקת. הבסיס המנגנוני לפעולה הוא ככל הנראה הפחתת דלקת ובצקת בסביבות הדיסק הפרוץ ושורש העצב הסמוך לו.

החלטה על בלוק אפידרלי מתקבלת לאחר ביצוע בדיקות הדמיה כמו הדמיית תהודה מגנטית (MRI), סריקת טומוגרפיה ממוחשבת (CT) או צילומי רנטגן. בדיקות אלה מבוצעות כדי לזהות את המיקום המדויק שבו נלחצים שורשי העצב. במהלך הזריקה, מכונת רנטגן (פלואורוסקופ) משמש לעתים קרובות לסייע במיקום המחט.

יש לבצע בלוק אפידוראלי בזהירות רבה ולא יותר משלוש זריקות בתקופה של שנים-עשר חודשים. הטיפול עלול לספק רק הקלה קצרת טווח מן הכאב, וההשפעות לטווח ארוך טרם החקרו היטב. אם ישנן תופעות לוואי, הן לרוב תהיינה זניחות ועשויות לכלול: יומיים עד ארבעה ימים של כאב גב ורגישות במקום בו ניתנה הזריקה, תחושת בחילה עמוקה ולעתים הקאה, סחרחורת, וכאב ראש. תופעות לוואי חמורות יותר של בלוק אפידוראלי לפריצת דיסק הן נדירות, אך עלולות לכלול דימום, זיהום, פגיעה בשורש העצב וקדחת קרום המוח. אנשים שיש להם סיכון מוגבר לסיבוכים מזריקות אלו הם אנשים הלוקים בסוכרת או בבעיות במערכת החיסונית. אנשים הסובלים מהפרעות נפשיות עלולים גם הם להיות בסיכון מוגבר לסיבוכים מטיפול זה.