מחלות ובעיות בעמוד השדרה הגבי

כאב גב דיסקוגני/מכאני

אחד מסוגי כאבי הגב שאינו זוכה לעתים קרובות לאבחון הוא כאב הגב הדיסקוגני. הכאב נוצר עקב התנוונות של הדיסק הבין חולייתי ללא הקרנת כאב לאורך הגפה בפיזור עצבי שורשי. ההערכה היא כי שכיחות כאבי הגב התחתון ממקור דיסקוגני היא בין 26%-42%. הסיבות לסוג זה של כאב יכולות להיות  גנטיות, עומס מכאני וגורמים תזונתיים.

ישנה שונות פתולוגית בין דיסק מותני במצב תקין לבין דיסק מנוון. התנוונות של הדיסק היא למעשה תהליך טבעי שבא עם הגיל ואינו גורם לסימפטומים במרבית המקרים. כאב שנובע מהדיסק הוא רק תחילתו של כאב גב שעלול להימשך לאורך שנים רבות.

האבחנה המדוייקת של סוג הכאב אינה פשוטה. רוב מאפייני האבחנה מבוססים על בדיקה פיזיקלית אך סימנים המופעים בבדיקה זו אפשר למצוא גם אצל סובלים מכאב גב ממקור אחר. שימוש בדימות כמו MRI יכול לשפוך אור נוסף, עם זאת יש להבין כי התנוונות של הדיסק היא תהליך טבעי המופיע עם הגיל ולכן MRI יכול להראות תמונה פתולוגית גם אצל אנשים ללא סימפטומים. מסיבות אלו קשה לקבוע אם הדיסק המנוון הוא הגורם לכאב או שהכאב נובע ממקור אחר. המבחן הראשוני המשמש לזיהוי כאב גב ממקור דיסקוגני נקרא דיסקוגרפיה (צילום של הדיסק). דיסקוגרפיה מבוצעת על ידי החדרת מחט בדיסק חשוד והזרקת מעט חומר ניגוד אל תוך הדיסק. אם הכאב שנגרם כתוצאה מהזרקת החומר הוא אותו כאב המתואר על ידי המטופל אזי הבדיקה נחשבת חיובית ויש לטפל בכאב.

הטיפולים לבעיית הכאב הדיסקוגני כוללים טיפול תרופתי המורכב ממשככי כאבים שאינן סטרואדיים, וטיפול פיזיותרפי שמטרתו להגמיש ולהרחיב את התנועות ולחזק את שרירי הגב וכך להקל מעט על הכאב. במקרים דחופים וחמורים יתבצע ניתוח גב במסגרתו משחררים את הדיסק הפגום. היום מקובל גם בניתוחי גב לבצע החלפות של הדיסק בחומר מלאכותי. יש לזכור כי מדובר בניתוחים גדולים הדורשים הרדמה מלאה והחלמה ארוכת זמן ולא פשוטה ולכן טיפולים אלה אינם מתאימים לכל מטופל הסובל מכאב גב ממקור דיסקוגני.

מיאלופתיה

מיאלופתיה היא מחלת חוט השדרה. בנוכחות ספונדילוזיס צווארי או פריצת דיסק גדולה עלול להיגרם לחץ על חוט השדרה. לחץ עיצבי כזה יכול לגרום להפרעה מתקדמת בתפקוד הידיים (בד"כ הפרעה בפעולות עדינות), הפרעה פרוגרסיבית בהליכה ולעיתים גם הפרעה בשליטה על סוגרים. למרות היעדר סימנים קליניים דרמטיים (תהליך ניווני בחוליות עמוד השדרה נמשך שנים רבות מאד ולא תמיד גורם לתסמונת קלינית) מדובר בבעיה פרוגרסיבית קשה עם פוטנציאל לנזק עצבי קשה ללא טיפול. הנזק שכבר נגרם בדרך כלל בלתי הפיך. לאחר שחרור הלחץ מחוט השדרה ייתכן שיפור הדרגתי מסוים.

אמנם בדיקת CT יכולה לגלות את השינויים הניווניים בחוליות במרבית המקרים אך תהליך האבחון דורש בדיקת MRI על מנת להגדיר באופן מדויק את מידת הלחץ המופעל על המבנים העצביים הסמוכים ולאתר קיומה מיאלופתיה כחלק מהשיקולים על החלטה על טיב הטיפול שיש להציע לחולה.

הטיפול מיאלופתיה הינו שמרני ברוב המקרים ושילוב של פיזיוטרפיה, משככי כאבים ונוגדי דלקת יביאו לנסיגת הכאבים בקרב רוב המטופלים. יחד עם זאת, בחלק מהמקרים, אין מנוס מניתוח כריתת הדיסק לנוכח כשל הטיפול השמרני או התפתחות של חסר נוירולוגי משמעותי וסימני מיאלופתיה.

ספונדילוזיס

ספונדילוזיס (קשחת חוליות) הוא שם כללי למצבים ניווניים של עמוד השדרה. ספונדילוזיס יכול להופיע בחוליות הצוואר, בחוליות החזיות או בחוליות המותניות. ספונדילוזיס של עמוד השדרה המותני הוא למעשה שם נרדף לאוסטאוארתריטיס של החוליות. הניוון של הדסקיות גורם להיצרות המרווחים שביניהן ולפגיעה ביציבותו של עמוד השדרה המותני. משפתי גופי החוליות צומחים מבנים גרמיים המכונים אוסטיאופיטים. האוסטיאופיטים מגדילים את שטח הפנים של גוף החוליה ומפחיתים את העומס המופעל עליו, אך מגבילים את התנועה במפרק בין החוליות ואף עשויים להתקרב דיים לאוסטיאופיטים מגוף חוליה שכנה עד לקשחת מלאה של המפרק. בעקבות הניוון הגופי החוליות מתקרבות זו לזו, נוצרות בליטות חיכוך קטנות של עצם בחוליות ותיתכן היצרות של תעלת עמוד השדרה או של החורים הבין חוליתיים. כתוצאה מכך גם חל שינוי בכיוון ציר הכוח ובכיוון הכוחות המופעלים דרך קבע על עמוד השדרה בזמן הנעתו. השינוי בכיוון ציר הכוח גורם ללחץ גדול מהרגיל על המפרקים המחברים בין החוליות, וכתוצאה מכך מתפתחת אוסטאוארתריטיס של מפרקים אלו. המחלה באה לידי ביטוי בכאבי גב ולעתים גם בלחץ על העצבים.

אבחון הספונדילוזיס מתחיל מצילום רנטגן רגיל של גב ואגן. לרב ממשיכים עם CT שנותן תשובות יותר מדויקות לגבי מבנה עצם. שיעורי הימצאות של ספונדילוזיס שאובחנה ברנטגן גדלים משלושה עשר אחוזים בגברים בעשור השלישי לחייהם ועד ל-100 אחוזים בגברים לאחר גיל 70, ומחמישה אחוזים בנשים בעשור הרביעי ועד ל-96 אחוזים בנשים לאחר גיל 70. בסך הכל בשבעים אחוזים מהאוכלוסייה שעברה את גיל 40 קיימים שינויים ניווניים בעמוד השדרה, ושינויים אלו חמורים יותר בגברים.

הטיפול בבעיות ספונדילוזיס הוא לרב בתרופות משככות כאב ותרופות נוגדות דלקת. לאחר מכן נוספות הזרקות למפרקים עם תרופות ממשפחת הסטרואידים. במקרים קיצוניים של גלישת החוליות, ניתן לעיתים לנתח ולקבע את החוליות על ידי פס מתכת.

ספונדילוליזיס

ספונדילוליזיס היא בעיית גב נפוצה ההנובעת מפגם בחוליות עמוד השדרה. בספונדילוליזיס קיים פגם בהמשכיות של טבעת המקיפה את החוליה באחד או שני צידיה. ברוב הגדול של המקרים מתרחשת הבעיה בחוליה המתנית L5 אך היא עלולה להתרחש גם בחוליות עליונות יותר. כאשר הפגם הוא בשני צידי החוליה, החוליה פחות יציבה ועלולה להחליק על החוליה שתחתיה כך שנוצרת "מדרגה" בעמוד השדרה עם התקדמות החוליה העליונה מעל החוליה התחתונה.מצב כזה נקרא ספונדילוליסטזיס, והוא הסיבוך השכיח ביותר של ספונדילוליזיס. בדרך כלל מדובר בהחלקה חלקית בלבד שאינה גורמת נזק. במקרים חמורים יותר עלול להגרם נזק לעצבים באזור.

מספונדילוליזיס סובלים כבין שלושה לשישה אחוזים מכלל האוכלוסייה. בחלק גדול מהמקרים הבעיה אינה גורמת לתסמינים, וכאשר היא גורמת לתסמינים מדובר בדרך כלל בכאב גב שאינו מקרין לרגליים.

לא אותר עדיין הגורם לספונדילוליזיס. ייתכן שמדובר בבעיה גנטית וייתכן שמדובר בסיבוך של שבר מאמץ בחוליה.

רבים מסובלים מהמחלה הם בני נוער אשר מתאמנים יתר על המידה בענפי ספורט כגון טניס, צלילה ואומניות לחימה שונות. המחלה לא דווחה באנשים המרותקים לכיסא או למטה, ולכן מעריכים שקיים קשר בינה לעומס על החוליה.

ספונדילוליזיס ניתנת לאבחון ברור הנעשה בעזרת צילום עמוד שדרה תחתון כאשר עולה חשד לבעיה בחוליות. במקרה חשוד מאוד לספונדילוליזיס ניתן גם לבצע בדיקת CT או מיפוי שיכולים להראות את הבעיה בסבירות גבוהה יותר.

הטיפול כולל מנוחה מפעילות אינטנסיבית כדי לאפשר לחוליה להתאחות או למנוע החלקה נוספת של ספונדילוליסטזיס. לעתים נדירות דרוש ניתוח. לא ידוע על טיפול תרופתי המשנה את מהלך המחלה.