ורטברופלסטי / קייפופלסטי

העצם היא איבר פעיל בו חלים במקביל שני תהליכים: ייצור עצם וספיגתה (הריסתה). אצל מטופלים שלוקים באוסטיאופורוזיס (OSTEOPOROSIS) קיימת הפרעה באיזון בין שני תהליכים אלה וספיגת העצם עולה על התהוותה – מה שמוביל לירידה במסת העצם.

הפגיעה היא בכל העצמות ובעיקר בחוליות עמוד השדרה וצוואר הירך. כתוצאה מכך עולה שבירות העצם. אגב, באופן קליני, אוסטיאופורוזיס מוגדרת כפגיעה איכותית ברמה וחוזק נקבוביות (קוריות) העצם.

אוסטיאופורוזיס היא מחלה שכיחה. השכיחות המשוערת  בארה"ב: 25 מיליון חולים עם 1.3 מיליון שברים בשנה. קבוצת הסיכון הנפגעת בשכיחות הגבוהה ביותר היא קבוצת הנשים בגיל הבלות (סוף הוסת – לרוב לאחר גיל 50). נהוג לסווג אוסטיאופורוזיס לשתי קבוצות גדולות על פי סיבתה:

  1. אוסטיאופורוזיס של גיל המעבר הכולל אוסטיאופורוזיס המופיע בגיל הבלות ואוסטיאופורוזיס של הזקנה, המופיע גם בגברים. (הסיבות לאוסטיאופורוזיס בנשים היא ירידה חדה ברמות הורמון האסטרוגן בגיל הבלות ובגברים ישנה ירידה הדרגתית יותר ברמות הורמון הטסטוסטרון עם הגיל. שני ההורמונים האלה קשורים בהגנה על העצם מספיגתה).
  2. אוסטיאופורוזיס משני למחלות אחרות (פעילות יתר של בלוטות התריס או יותרת התריס) או משני לטיפול תרופתי (סטרואידים).

גורמי סיכון נוספים היכולים להחמיר את המחלה כוללים עישון, אלכוהול, חוסר פעילות גופנית, מבנה גוף רזה, אי חשיפה לשמש (ואז ייצור מופחת של ויטמין D שחשוב לבניית עצם), וחסר סידן במזון.

מהלך המחלה מאופיין בתקופה של מספר שנים ללא כל סימפטומים במהלכן ישנה ירידה הדרגתית במסת העצם. בהמשך ייתכנו גם שברים (כשהאזורים המיועדים יותר הם פרק כף היד, חוליות עמוד השדרה הגביות והמותניות, ופרק הירך).

השברים יכולים לקרות כתוצאה מטראומה לעמוד השידרה או נפילה, אך במקרים קשים יותר גם עיטוש או שיעול עלולים לגרום לשברים אלה. בהרבה מקרים, כשאין טראומה לחוליה, השבר לא יתבטא בכאב אך שברים מצטברים (בהם נגרמת קריסה של החוליה – שברי דחיסה) יכולים לגרום לכיפוף הדרגתי של עמוד השדרה ולאובדן גובה.

הטיפול באוסטיאופורוזיס מתחיל במניעת ההתקדמות של ספיגת העצם וכולל תוספי סידן וויטמין D, טיפול הורמונלי חליפי (בעבר על ידי מתן אסטרוגנים אך כיום שכיחים יותר תכשירים בעלי פעילות כפולה: דמויית אסטרוגן בעצם ונוגדת אסטרוגן באזורים אחרים בגוף כמו הרלוקסיפן – EVISTA). תרופות נוספות הקיימות הן תרופות מעכבות ספיגת עצם כמו הביספוספונטים (פוסלן), וקלציטונין (MIACALCIC).

כשכבר התרחשו שברים בחוליות (בעיקר במקרים של שברי דחיסה אוסטיאופורוטיים, אך גם במקרים של מחלות גידוליות ממאירות הפוגעות בחוליות עמוד השדרה), ניתן לבצע ניתוח לטיפול בחוליה השבורה.

לרוב הניתוח יוצע לאחר תקופת זמן של ניסיונות טיפול שמרניים (לא ניתוחיים) שנכשלו כגון מנוחה, תרופות נוגדות כאב (שלאחר זמן טיפול ארוך עלולים לגרום לכיבים במערכת העיכול) וקיבוע על ידי מחוך.

מטרתו של ניתוח לטיפול בחוליה שבורה  (הנקרא בז'רגון המקצועי: ורטברופלסטיה – VERTEBROPLASTY) היא הזרקת חומר פלסטי (צמנט אקרילי – חומר דמוי מלט) לחוליה השבורה על מנת לחזקה ולמנוע את המשך קריסתה בעתיד ואת הכאבים הנובעים מכך. ורטברופלסטיה מבוצע תחת הרדמה מקומית וטשטוש כשהמנותח שוכב על בטנו.

בתחילת הניתוח יבוצע חתך קטן דרכו תוחדר מחט חלולה אשר תעבור דרך שרירי הגב תחת שיקוף רנטגן אל אזור החוליה הפגועה. כשהמחט במקומה, יוזרק לחוליה החומר הפלסטי (צמנט אקרילי – ACRILIC CEMENT) שיתקשה לגמרי כעבור כ-20 דקות.

ייתכן ויהיה צורך בבדיקת טומוגרפיה ממוחשבת (CT) כדי לוודא שהצמנט נמצא במקומו. בסוף הניתוח החתך הקטן יודבק וייחבש. זמן הניתוח תלוי בכמות החוליות שיתוקנו (כשעה לכל חולייה לערך).

המטופל שוכב על גבו כשעתיים לאחר הניתוח לאחריהם הוא יכול כבר לקום וללכת. השחרור מבית החולים מתבצע באותו יום.

לרב חזרה לפעילות יומיומית רגילה צפויה בחלוף 24 שעות מהניתוח. רוב החולים (75%-90%) מרגישים הקלה משמעותית בכאבים שחוו לפני הניתוח כמו גם ברמה התפקודית לאחר כ-48 שעות.

ההחלמה מניתוחי עמוד שדרה

שיתוק בניתוחי עמוד שדרה: אמת או מיתוס