כריתת דיסק – Discectomy
עמוד השדרה מורכב מ- 28 חוליות (7 חוליות צואריות, 12 חוליות החזה/גביות, 5 חוליות מותניות, 4 חוליות הזנב המחוברות יחד לעצם הזנב/העצה).
החוליות מחוברות ביניהן במפרקים שרירים ורצועות המקנים לעמוד השדרה גמישות ותנועה תוך שמירה על היציבות. דרך מרכז החוליות עובר חוט השדרה שמהווה המשך של המוח. מחוט השדרה יוצאים שורשי העצבים הנותנים עצבוב תחושתי ותנועתי לחלקי הגוף השונים.
אחד ממרכיבי רקמות החיבור הוא הדיסק הבין-חולייתי. הדיסקים הבין-חולייתים הם מבנים סחוסיים שתפקידם העיקרי הוא ייצוב עמוד השדרה ובלימת זעזועים תוך שמירת יכולת התנועה בעמוד השדרה. הדיסק מורכב ממעטפת ((ANNULUS וגרעין (NUCLEUS).
כאשר הגרעין פורץ החוצה מבעד למעטפתו ("פריצת דיסק"), הוא עלול ללחוץ על שורשי העצבים ו/או על חוט השדרה ואז המטופל יחוש בכאב מקומי ו/או מוקרן לאזורים אחרים בגוף.
פריצות דיסק קורות לרוב באזור עמוד השדרה המותני. הסימפטומים לפריצת דיסק מותני תלויים באזור פריצת הדיסק ובחומרת הלחץ המופעל על שורשי העצבים היוצאים מחוט השדרה או על חוט השדרה עצמו (נדיר יותר).
הסימפטום השכיח הוא כאב חד וחריף המקרין מן הגב התחתון אל הרגל. כאב זה נקרא כאב סכיאטי ("סכיאטיקה"- כאב הנובע מלחץ על שורשי העצב הסכיאטי הנותן עצבוב לרגל האחורית).
הכאב עלול להיות מלווה בתחושת נימול, צריבה, חולשה ואפילו במקרים מסוימים ניוון שרירי. הכאב הסכיאטי מחמיר עם מאמץ, הרמת חפצים כבדים, התכופפות, שיעול ועיטוש. במקרים קשים יותר בהם ישנו לחץ על חוט השדרה עצמו יופיעו חסרים נוירולוגים קשים כגון אבדן שליטה על הסוגרים ושיתוק. מצבים אלו הם מצבי חירום רפואיים הדורשים ניתוח דחוף.
גורמי הסיכון העיקריים לפריצת דיסק מותני כוללים הרמות חפצים כבדים (מקצועות כמו סבלים פורקי סחורות, עובדי מפעל), חשיפה למכשירים היוצרים רעד (טייסי מסוקים, נהגי משאית, מתפעלי פטיש אויר), עיסוק בענפי ספורט מסוימים (טניס, הרמת משקולות), חוסר פעילות גופנית, עישון, מין זכר, גיל בין 30-50. נוכחות גורמי סיכון אלו גורמים לקרעים מיקרוסקופיים מצטברים במעטפת הדיסק מה שמעלה את הסיכון בהמשך לפריצת דיסק.
הטיפולים במקרים של פריצות דיסק תלויים בתלונות החולה, עיסוקו ונוכחות הפרעות נוירולוגיות (כאמור, ניתוח דחוף נחוץ במקרים בהם ישנה אי שליטה על סוגרים ושיתוקים קשים).
לרוב הטיפול ההתחלתי הוא טיפול שמרני (לא ניתוחי) הכולל תרופות נוגדות כאב ודלקת, טיפול כירופרקטי (מניפולציות עדינות של עמוד השדרה בכדי להוריד את הלחץ על הדיסק הפרוץ) מנוחה וקירור האזור כשהכאבים מתחילים. בהמשך ניתן לבצע הזרקות אפידורליות של סטרואידים להפחתת הדלקת ובכך הפחתת הלחץ העצבי.
רוב החולים יגיבו לטיפול שמרני ויבחינו בהקלה בסימפטומים. במידה ולאחר תקופת זמן אין הקלה בסימפטומים או הכאב והפגיעה העצבית אינם נסבלים או מחמירים, יוצע ניתוח להוצאת הדיסק הפגוע.
ניתוח לכריתת הדיסק המותני (בשפה המקצועית: דיסקטומיה – .(DISCECTOMY היא כריתת הדיסק שפרץ ממקומו ומפעיל לחץ על שורש העצב הסמוך. הוצאת חלק הדיסק שפרץ מביאה לשחרור הלחץ על העצבים ולהקלה בכאב. הניתוח מבוצע לרוב תחת הרדמה כללית.
במהלך הניתוח יבוצע חתך מעל איזור הדיסק הפגום. לאחר מכן יוצא הדיסק הפגום (DISCECTOMY) במלואו או בחלקו ויתכן שגם חלק מהחוליה ליד (LAMINECTOMY).
שורשי העצבים ייבדקו כדי לוודא שאין עליהם לחץ נוסף. לפעמים נעשה שימוש בשתל עצם לצורך מתן יציבות לעמוד השידרה. העצם לשתל נלקחת ממקום אחר בגוף (לדוגמא מעצמות האגן). פעולה זו כרוכה בביצוע חתך נוסף באותו אזור בגוף שממנו לוקחים את העצם.
הצורך בקיבוע תלוי במספר החוליות הפגומות, מיקום הדיסק הבעייתי וגורמים נוספים. לרוב, בסיום הניתוח המנתח מכניס צינור ניקוז לפצע הניתוחי שיוצא כ-24 שעות לאחר הניתוח או מוקדם יותר כתלות בירידה בכמות ההפרשות. בסיום הניתוח המנתח יתפור יחבוש את החתך הניתוחי.
רוב החולים משתחררים מבית החולים יום לאחר הניתוח. התכופפות והרמת משאות אסורה במשך כ-4-6 שבועות מהניתוח. חזרה לעבודה קלה אפשרית כ-2-4 שבועות מיום הניתוח. הישיבה אסורה ב-3-4 שבועות הראשונים לאחר הניתוח (פרט לתקופות זמן קצרות, שלא יעלו על 10 דקות בכל פעם, של ארוחות ונוחיות). פיזיותרפיה קלה מתחילה לרוב כשבועיים לאחר הניתוח ורק באישור הרופא המנתח.
