מערכת העצבים מקשרת את האדם אל סביבתו ומתאמת בין מערכות-הגוף. באמצעות אברי-החוש היא קולטת גירויים מהסביבה ומאברי-הגוף, מעבדת אותם ומגיבה עליהם באמצעות שרירים ובלוטות של הגוף. למוח הגדול היכולת לקלוט מידע ולאגור אותו בצורה כזו שגירוי מאותו סוג יהיה בבחינת גירוי מוכר, כלומר, קיימת תופעת הלמידה. התכונות המשוכללות ביותר (בסולם ההתפתחות הביולוגית) הקיימות במוח הן התכונות להסיק ולהקיש מגירויים שונים – תכונות הזיכרון, ה שיבה, הרגשות וכו'. למערכת העצבים שלושה חלקים: א. מערכת העצבים המרכזית, המורכבת ממוחות הראש, הממוקמים בגולגולת, וממוח השדרה. ב. מערכת העצבים ההיקפית, המורכבת מסיבי תאי-העצב התחושתיים והתנועתיים. הסיבים מאוגדים באגדים הנקראים עצבים. קיימים עצבים תנועתיים, תחושתיים, או מעורבים (כלומר, אלה שעוברים בהם גם סיבי תחושה וגם סיבי תנועה): ג. מערכת העצבים האוטונומית, המעצבבת את עברי-הגוף הפנימיים.

תאי עצב מבנה תאי העצב היחידה ההיסטולוגית והתפקודית היסודית של מערכת-העצבים היא תא-העצב או הניורון –neuron. בנוסף לתאי-העצב קיימים במערכת העצבים תאי-גליאה – glia, אשר אינם מעבירים דחפים עצביים. הנוירונים שונים זה מזה בהתאם לתפקידיהם המיוחדים, אך יסוד מבנם חד הוא. מגוף הניורון יוצאים סיבים בעלי מבנה מיוחד (ציור 11.1). 1. דנדריטים - dendrite סיבים קצרים, רבים, בדרל-כלל, המתפצלים במסוך לתא: 2. האכסון - axon סיב שארכו ממיקרונים בודדים עד למטר. האכסון מתפצל רק בקצהו המרוחק. הגדרת הדנדריט והאכסון היא הגדרהתפקודית לפי כיוון מעבר הדחף בנוירון. הדחף עובר תמיד בכיוון אחד – מהדנדריט אל גוף התא ומשם לאורך האכסון. הנוירונים מתחלקים לשלושה סוגים יסודיים (ציור 11.2) 1. נוירון תחושתי - sensory neuron, תפקידו להעביר דחף אל מערכת העצבים המרכזית. הוא מצטיין בכך שיש לו דנדריט אחד ארוך, אשר אינו נבדל מהאכסון אלא בכך שהדחוף מועבר בו בכיוון אל התא. גוף התא נמצא מחוץ למערכת-העצבים המרכזית, בתוך צבר של גופי תאים הקרוי גנגליון - ganglion. 2. נוירון תנועתי – motor neuron. מגוף הנוירון, הנמצא בתוך מערכת-העצבים המרכזית,יוצא אכסון אורך ומגיע אל השריר או אל אבר-מטרה אחר. דרכו מתקבלת הפקודה לשריר להתכווץ או לבלוטה להפריש. 3. נוירון מקשר או מתאם – association neuron, הנמצא כולו במערכת-העצבים המרכזית ומשמש לקישור בין נוירונים אחרים. האכסון שלו קצר, בדרך-כלל. 11.1

מיאלין - רקמה אפורה ולבנה האכסונים שעובים עולה על מיקרון אחד מוקפים בחומר שומני, הקרוי מיאלין – myelin ויוצר על-ידי תאים מיוחדים. התאים בתוך מערכת-העצבים המרכזית נקראים אוליגודנדרוגליה – oligodendroglia, ובמערכת העצבים היקפית הם נקראים תאים על שם שואר – Schwann (ציור 11.1). תאים אלה עוטפים תוך כדי התפתחותם את האכסון, אולם העטיפה אינה רצופה לכל אורך הסיב; הפסקות בשכבת המיאלין נקראות קשרים על-שם רנביה Ranvier. לסידור שה של שכבת-בידוד עם הפסקות במרחקים קבועים פחות או יותר נודעת חשיבות רבה בהעברת הדחף. המיאלין מהווה שכבר-בידוד המונעת קצרים בין תאי-עצב שכנים. הפסקות נחוצות לצורך חילוף יונים בין הסיב לנוזל סביבו (ראה להלן). לסיבים הדקים יותר ממיקרון אחד אין עטיפת מיאלין. המיאלין צבעו לבן, ואילו הריכוזים של גופי הנוירונים צבעם אפור. משום כך נראים בחתך דרך המוח אזורים שונים כגון הקליפה והגרעינים – המהווים ריכוזי גופי תאי-עצב – כבעלי צבע אפור; לעומתם אזורים העשירים בסיבים בעלי עטית מיאלין נראים כבעלי צבע לבן. בחוט השדרה התמונה היא הפוכה למוח, שכן כאן מתרכזים גופי הנוירונים בתוך המרכז והסיבים בהיקף.

העברת הדחף העצבי בתא-העצב במצב מנוחה קיים הפרש מתח חשמלי בין תוך האכסון ובין הנוזל הבין-תאי העוטף אותו; בפנים האכסון המתח שלילי לעומת הנוזל הסובב (ציור 11.3) הפרש המטענים החשמליים מקורו בהפרש ריכוז יונים משני צדי קרום-האכסון. הקרום אינו חדיר לחלבונים נושאי מטען שלילי, המצויים בתוך התא, ומשאבת הנתרן מוציאה יוני נתרן (טעונים חיובית) מתוך התא אל הנוזל הבין-תאי ומכניסה יוני אשלגן מהנוזל החוץ-תאי אל תוך התא תוך כדי השקעת אנרגיה. יוני אשלגן נוספים ויוני כלור עוברים דרך קרום-התא הדיפוזיה תוך שמירת שיווי המשקל ומפלת ריכוזי יוני האשלגן והכלור בתוך התא שווה למכפלת ריכוזים בנוזל החוץ-תאי. אי-האיזון החשמלי המתואר לעיל קרוי קיטוב – Polarization, וקיים כאשר תא-העצב במצב מנוחה. מות התא מבטל את הקיטוב, הקשור,כאמור, בהפעלת משאבה המוציאה נתרן אל מחוץ לתא.

בעת מעבר הדחף הסיב תא-העצב, קרום-התא נעשה חדיר ליוני נתרן, הנכנסים אל תוך הסיב ומבטלים את הקיטוב – depolarization. תוך כדי ביטול הקיטוב נוצרת תגובת-יתר; הקיטוב מתהפך ופנים התא הופך חיובי לעומת הנוזל החוץ-תאי. לאחר מעבר הדחף ותוך כדי הפעלת המנגנונים האקטיביים מושג קיטוב מחדש repolarization . כאשר מודדים את הפרש המתח החשמלי בין שני צדי הקרום-הסיב בעת מעבר הדחף, מתקבל "פוטנציאל הפעולה" של סיב-העצב. פוטנציאל הפעולה מבטא את שינוי המתח החשמלי כפי שתוארו לעיל, מקיטוב במנוחה להיפוך הקיטוב ולקיטוב מחדש (ציור 11.4). האירוע נמשך כאלפית השניה.

קשרים בין נוירונים מסנף – synapse . לא קיימת רציפות היסטולוגית בין קצה האכסון של נוירון אחד לקצה הדנדרון של נוירון אחר. נשאלת השאלה, כיצד מועבר הדחף מנויריון אחד למשנהו. התשובה ניתנה על-ידי המיקרוסקופיה האלקטרונית, בעזרתה הובהרו לנו פרטי מבנהו של אזור המגע בין האכסון של תא אחד לדנדרון של התא האחר, אזור המכונה מסנף (סינפסה). מתוך עיון בציור 11.5 מסתבר לנו, כי הקצה של אחת מהסתעפויות האכסון וקצהו של הדנדרון באים במגע קרוב, אולם אינם נוגעים זה בזה כך שמפריד ביניהם רוח צר, המוגבל בקרום-האכסון וקרומו של הדנדרון. בקצה האכסון נראות בועיות מסנפיות, הנעלמות לאחר הפעלה חוזרת של העצב. מכאן הסיקו, כי הבועיות הללו מייצרות חומר כימי, אשר בבואו במגע עם קרום-הדנדרון גורם להתהוות דחף חדש בדנדרון, המועבר אל גוף הנוירון. כדי שהעברה כזאת של דחף תצא לפועל, יש צורך בכמה דברים: א. שתיווצרנה בועיות מסנפיות בקצה האכסון. ב. שהבועיות תשוחררנה דרך קרום-האכסון (דבר זה אפשר לראות בתמונות אלקטרו-מיקרוסקופיות). ג. שחומר הגירוי מהבועיות יבוא במגע עם קולטים בתחום הנדרון ויגרום שם להיפוך הקיטוב.

ד. שהקולטים בקרום-הדנדרון ישתחררו מהחומר המגרה לאחר מעבר הגירוי, שכן, כל עוד הם תפוסים לא יוכל לפעול גירוי חדש. לשחרור זה דואג אנזים, שהוכח כי הוא מצוי בריכוזים גבוהים בתוך אזור קרום הדנדרון. אחד מחומרי גירוי כאלה הוא האצטיל-כולי Acetyl choline , המשמש כמעביר – transmitter - אופייני למסנפי מערכת-העצבים ההיקפית. חומרי גירוי מסנפיים אחרים במערכת-העצבים המרכזית הם: נוראדרנלין, סרוטונין, קופאין, גליצין ואחרים. כאשר המעביר הוא אצטיל-כולין אזי האנזים הדואג לסילוקו הוא אצטיל כולין- אסתרזה, אנזים המפרק את הצטיל-כולין במהירות רבה. ניתן לשתק אנזיםזה על ידי חומרים שונים כגון, חומרים אורגנו-זרחניים (פרתיון, מלתיון וחמרי לחמה כימית) ולגרום על ידי כך לשיתוק ההעברה דרך המסנף.

קשת- ההחזר. בשם החזר (רפלקס) reflex - מכנים פעולה או תנועה מיידית, אוטומאטית ובלתי מודעת כתגובה לגירוי. דוגמא לכך: סגירת העפעף כתגובה מיידית לראיית גוף זר והמתקרב לעין. החזר פשוט מתבצע, בדרך כלל על ידי פעולה משולבת של שלושה נוירונים: נוירון תחושבתי, הנקרא גם אפרנטי – afferent - או מרכזני. המוליך את הדחף לכיוון מרכז מערכת העצבים. נוירון מקשר – המעביר את הדחף אל נוירון תנועתי, שדרכו מועבר הדחף אל השרירי, כלומר אל ההיקף. מכאן שמו – נוירון היקפני או אפרנטי - efferent (ציור 11.6). החזר פשוט עוד יותר הוא החזר גידי, המועבר על ידי שני נוירונים בלבד. מתיחת גיד (על ידי מכה בגיד השריר הארבעה-ראשי , למשל) גומרת לגיורי המעביר דחף בנוירון תחושתי מהשריר אל חוט השדרה ומשם, דרך מסנף, אל נוירון תנועתי, המעביר את הדחף אל השריר המתכווץ כתגובה לגירוי (ישור הברך). יש, כמובן, החזרים מסובכים הרבה יורת, בהם משתתף מספר רב מאד של נוירונים. בכל פעולותינו, תגובתנו וכנראה גם בדרכי מחשבה והרגשה משולבים החזרים (פרטים על מבנה העצבים היוצאים מחוט-השדרה והנכנסים אליו - ראה להלן סעיף חוט השדרה.

תחושות הדחפים המועברים על-ידי נוירונים מרכזנים מן הסביבה ומתוך הגוף (מהם חלק מגיע לתודעתנו) , מכונים בשם תחושות ולקליטתן משמשים אברי-תחושה. התחושות המיוחדות נקלטות כל אחת על ידי אבר מיוחד; תחושת הריח-על ידי האף, הראיה – על ידי העין, הטעם – על ידי אברוני טעם בלשון, השמיעה – על ידי האוזן , ובמידה מסוימת תחושת שיווי משקל- על ידי האוזן הפנימית. תחושות אלו מועברות כל אחת באמצעות עצב-ראש מיוחד מהאבר הקולט אל המח. התחושות הכלליות נקלטות מכל אזורי הגוף בשתי דרכים: א. דרך קצות דנדרונים חופשיים , המסתיימים בין תאי-הגוף. ב. באמצעות גופיפי-תחושה מיוחדים , שהם תולדות של העור ולא של מערכת העצבים. הדנדרונים של הנוירונים התחושתיים צומחים לתוך גופיפי התחושה . כאשר גופיף תחושה מתגרה, הריהו מעביר את הדחף לאכסון ודרכו לקרן האחורית בעמוד השדרה. תחושות אלו הן תחושות המגע, הלחץ, הכאב, הקור והחום . בין השרירים ובתוך הפרקים מפוזרים גופיי-תחושה, הקולטים ידיעות על המתח ועל תנוחת האיברים בחלל, מעבירים אותן ומסייעים בכך למערכת שיווי-המשקל ולהפעלה יעילה של השרירים. תחושה זו קרויה פרופריוצפטיבית proprioceptive

חוט השדרה חוט השדרה הוא חבל עבה של רקמת-עצבים, העוברת בתוך תעלת עמוד-השדרה. ברווחים שבין החוליות יוצאים ממנו עצבים – צמד עצבים מבעד לכל רוח בין-חולייתי. בחתך רחבי דרך עמוד השדרה ניתן לראות (ציורים 11.6, ו- 11.11) את חוט השדרה החתוך רוחבית במרכז תעלת עמוד השדרה. לחלקו הפנימי, האפור, צורת פרפר; במרכזו עוברת תעלה דקה, היא התעלה המרכזית. הכנפיים הקדמיות הרחבות של הפרפר נקראות הקרניים הקדמיות, הכנפיים האחוריות הצרות קרויות הקרניים האחוריות. בין הקרן הקדמית לאחורית מצויה הקרן הצדדית. החלק המרכזי של חוט השדרה הינו אפור, מאחר שבו מרוכזים גופי הנוירונים, אשר אינם מצופים מיאלין. האזור הלבן (היקף חוט השדרה) מכיל את סיבי העצב המצופים מיאלין. באזור זה מרכזות מסילות חוט השדרה. בקרן הקדמית מרוכזים גופי כל הנוירונים התנועתיים. מהקרן הקדמית יוצא השורש הקדמי של העצב. דרכו עוברים רק האכסונים של הנוירונים התנועתיים.ה קרן האחורית מכילה את גופי הנוירונים המקשרים , ולתוך קרן זו נכנס השורש האחורי, המכיל את האכסונים של נוירוני התחושה. גופיהם של נוירוני התחושה מרוכזים בגנגליון השדרתי, הנמצא בפתח של הרוח הבין-חולייתי. בקרן התיכונה מצויים גופי הנוירונים הקשורים במערכת-העצבים העצמאית (ראה להלן) היקפית לגנגליון השדרתי מתאחדים שני השורשים וכך נוצר עצב מעורב. הסיבים התחושתיים שבעצב המעורב, המגיעים מההיקף, עוזבים את העצב המעורב במקום האיחוי ועוברים,דרך הגנגליון , לקרן האחורית. הסיבים התנועתיים, היוצאים מהקרן הקדמית, עוברים בכיוון הפוך – אל ההיקף (ציור 11.6). לאחר היוצרות העצב מתפצל ממנו ענף מקשר, המכיל סיבים של מערכת-העצבים העצמאית. בהיקף מתפצל העצב המעורב לשני ענפים. הענף האחורי, הקצר, בדרך כלל , מעצבב את שרירי הגב. הענף הקדמי מעצבב את החלק הקדמי של הגוף . שני הענפים הם מעורבים ומעבירים דחפים תחושתיים ותנועתיים כאחד.

מסילות - tract - חוט השדרה. ממה שנאמר לעיל על מבנם של חוט השדרה והעצבים היוצאים ממנו מסתבר שגופי נויירונים תנועתיים שבקרן הקדמית מעבירים דחפים דרך סיבים היקפיים , המפעילים את השרירים. חלק מהאכסונים של נוירוני התחושה מעבירים דחפים מן האברים אל גופי הנוירונים שבקרן האחורית וכך יכולות להיווצר קשתות החזר בחוט השדרה עצמו. תפקיד חשוב לא פחות של חוט השדרה הוא לקשר את הנוירונים ההיקפיים עם המרכזים שבמוח. אם ברצוננו לבצע תנועה מסוימת, משדר מרכז מסוים במוח דחפים אל גופי הנוירונים שבקרן הקדמית, המתאימים לביצוע התנועה. אם תא-תחושה כלשהו קולט גירוי, הרי לא נדע על קיומו עד שיגיע למרכז המתאים במוח. הנתיבים, שבהם עוברים סיבי-העצב ממרכז אחד למשנהו, נקראים מסילו. להלן נפרט את המסילות העיקריות ואת המרכזים הקשורים בהן על תפקידיהם (ציור 11.2).

המסילות העולות. לכל הדחפים המגיעים לתודעתנו – העולים מן ההיקף את מרכזי התחושה (פרט לתחושת ריח) יש תחנת ביניים בתוך הרמה במוח הביניים. סיבי הנוירונים המעבירים תחושת דחפים תחושתיים של כאב, חום, קור, מגע ולחץ עוברים מן הקולטים אל הקרן האחורית של חוט השדרה, שם הם מסתנפים עם גופי הנוירונים שבקרן האחורית . האכסונים של נוירונים אלה עוברים לצד השני של חוט השדרה, ובהיותם עולים מכאן הם יוצרים את המסילה הספינותלמית – apino –thalamic tract. הדחפים של תחושת הכאב והחום עולים במסילה הספינותלמית הצדדית, ואילו אלה של תחושות המגע והלחץ – במסילה הספינותלמית הקדמית. (ציור 11.13). סיבים המעבירים תחושה עמוקה כגון ויברציות ותודעה על תנוחת הגפים ועל מתח השרירים (תחושות פרופריוצפטיביות) אינם מסתיימים ליד נוירונים בקרן האחורית, אלא עולים בתוך החומר הלבן באותו צד עד הגיעם אל הגרעינים שבחוט המוארך . אם הגדרנו מסילה כנתיב העובר ממרכז למרכז, כאן לפנינו נתיב, העולה ישר מן הקולט אל המרכז. נתיב זה קרוי אלומה. לדחפים של תחושות אלו שתי אלומות, האלומה העדינה – gracilis , ואלומת היתד cuneatus, העוברות בחלק הגבי של החומר הלבן.ה אלומות מסתנפות עם הנוירונים בגרעין העדין ובגרעין היתדי שבחוט המוארך. מכאן מתחילה מסילה העוברת לצד השני של החוט המוארך ועולה אל הרמה. לא כל הדחפים העולים מגיעים לתודעה ויש דחפים שונים, כגון אלה מן השרירים הגידים והמפרקים, העולים ומסתיימים במוחון וברמה בלי שיגיעו לקליפת המוח ולתודעתו של האדום.

המסילות היורדות (ציור 11.14) המסילות היורדות מעבירות פקודות לנוירונים התנועתיים בקרן הימנית. א. המסילה הפירמידלית המצולבת. מסילה זו מעבירה פקודות לביצוע תנועות רצוניות., וגופי הנוירונים שלה נמצאים באזור של קליפת המוח הגדול, בהדור הקדם-מרכזי ובסביבתו. אלה הם תאים משולשים גדולים בעלי אכסונים ארוכים ביותר. האכסונים יורדים דרך הקופסית הפנימית ומגיעים אל החוט המוארך ומכאן הם עוברים אל הצד הנגדי. הצטלבות זו נראית לעין והיא קרויה הצומת הפירמידלי. הסיבים ממשיכים את דרכם בחלקו הצדדי של החומר הלבן שבחוט השדרה. המסילה נקראת כאן המסילה הפירמידלית המצולבת. ב. המסילה הפירמידלית הישירה. גופי הנורונים ומהלך האכסונים של מסילה זו זהים עם המלך המסילה הקודמת עד לצומת. אך שעה שהמסילה הקודמת מצטלבת, נמשכת מסילה זו את תוך חוט השדרה באותו צד עצמו. כאן היא ממוקמת בחלקו הקדמי של החומר הלבן. שמה – המסילה הפירמידלית הקדמית. כ- 80% מסיבי המסילות הפירמידליות מצטלבים ואילו כ- 20% אינם מצטלבים. אי-הצטלבות של חלק מהסיבים גורמת לכך שבעת פגיעה חד צדדית במערכת – העצבים נשמרות חלק מהתנועות (הגסות יותר).

ג. המסילות האקסטראפירמידליות. אלו הן מסילות היורדות אל אברי התנועה מתוך מרכזי תיווך , תיאום וויסות בלתי-מודעים . המרכזים הם בגרעיני הבסיס במוח הגדול, במוח התיכן ובמוחון. הללו מעבירים פקודות המתאמות תנועות , איזון, שיווי-משקל טונוס השרירים (המתח הקבוע בשריר גם בעת שהוא אינו מכווץ) וכדומה. במקרה של פגיעה רחבית במחצית חוט השדרה מאבד החולה באזור שמתחת למקום הפגיעה את תחושת הכאב, החום והמגע בצד הפגיעה אות תחושת מצב אברי-הגוף בצד שמנגד. הוא מאבד את כושר התנועה של השרירים בצד הפגיעה. התמונה זהו נוצרת בגלל הגובה השונה של הצטלבות הסיבים.

העצבים ההיקפיים – peripheral nerves עצבי השדרה – spinal nerves בסעיף הקודם תארנו חתך דרך חוט השדרה ועמדנו על חלקיו ועל שורשיו. הקדמי -היוצא מלפנים מהקרן הקדמית, והאחורי - היוצא מהקרן האחורית, עובר דרך הגנגליון הגבי ומתאחד עם השורד העוזב את תעלת השדרה. לעצב היוצא קוראים עצב פלחי (סגמנטלי segmental) , משום שהעובר בשלבי התפתחות מוקדמים בנוי חלקים-חלקים הדומים זה לזה. רק מאוחר יותר מופיעה דיפרנציאציה, שבעקבותיה מתאחדים פלחים (סגמנטים) אחדים והופכים לאברי גוף מסוימים. לכל פלח ניתן ליחס חוליה ועצב פלחי המעצבב אותו. כל עצב פלחי נקרא על שם החוליה המתאימה לו (למשל: חולית המותן הראשונה קרויה L1, גם פלח חוט השדרה המקביל לה נקרא L1, ואף לעצב הפלי היוצא מתחת לחוליה זו קוראים עצב פלחי L1). המצב שונה במקצת בצוואר. כאן לפנינו 7 חוליות ולעומתן 8 פלחים בחוט השדרה ו- 8 עצבים פלחיים. על-כן נקרא העצב הראשון היוצא מעל לחוליה הראשונה C1 , זה שמתחת לחוליה הראשונה C2 , וכך הלאה עד C8. פירוש הקיצורים הוא: C= Cervical צווארי T= thoracal חזה L= lumbar מתני S= sacral עצתי Co = coccygial זנבי בעת הגדילה מתארך עמוד השדרה יותר מאשר חוט השדרה כך שאצל המבוגר חוט השדרה קצר יותר מאשר תעלת החוליות ומסתיים בגובה החוליה הגבית ה-12. העצבים הפלחיים , לעומת זאת, מתארכים ויוצאים הלאה כל אחד מתחת לחוליה שאת שמה הוא נושא (ציור 11.6) . העצבים הפלחיים, להוציא את העצבים הגביים מתחברים לאגדים ויוצאים מקלעות – plexus , שמהן מסתעפים העצבים לאזורי הגוף השונים.

מקלעת הצוואר – cervical plexus מתהווה בתוך התמזגות העצבים C1-C4. ממקלעת זו יוצאים העצבים אל אזורי הצוואר ועצב הסרעפת. – phrenic nerve, המגיע לסרעפת. (בעובר מתפתחת הסרעפת מאזור הצוואר ורק בהמשך ההתפתחות היא נודדת כלפי מטה.

2. מקלעת הזרוע - brachial pl. מורכבת מהעצבים C5-C8 וחלק מ -T1 ומספקת את העצבים לזרוע וליד (שמות העצבים העיקריים הם רדיאלי, מדיאני, אולנרי, (radial, median. Ulnar). 3. העצבים הבין- צלעיים - intercostals nerves. העצבים T1-T12 אינם יוצרים מקלעות. החלוקה הסגמנטלית המקורית נשארה באופן ברור, וכל אחד מהם מעצבב את הפלח שלו. 4. המקלעת המותנית - lumbar plexus מעצבבת את אזור המותן והמפשעה ואת כל הצד הקדמי של הגף התחתון. העצב החשוב במקלעת זו הוא עצב הירך femoral , המניע את השריר הפסואס ואת שריר הירך הארבע-ראשי. 5. המקלעת העצתית – sacral plexus מספקת עצבים לאזור העכוז ולצדו האחורי של הגף התחתון. העצב החשוב הוא עצב-השת Ischiatic, שהוא העצב הגדול והארוך שבגוף. 6. מקלעת הערוה – pudendal plexus מספקת את אזור פי הטבעת ואת אברי המין החיצוניים. לכאורה נראית חלוקה זו של המקלעות שרירותית. מדוע מספקת המקלעת המתנית את הצד הקדמי של הגף התחתון והמקלעת העצתית , שהיא נמוכה יותר, את צידו האחורי? מדוע באים העצבים של אזור פי-הטבעת ושל אברי-המין, המצויים מעל לגפים התחתונים? כל עוד נראה את האדם ניצב על שתים, יקשה עלינו להבין זאת\ אך בעמדו על ארבע – כפי שעמדו אבותיו הקדומים תתבהר התמונה מיד.

קרומי המוח ונוזלי המוח והשדרה קרומי המוח – meninges. אברי מערכת-העצבים המרכזית, המצויים בחלל הגולגולת ובתעלת השרה, מוגנים מכל צד על-ידי עצם. עצם זו מצופה מבפנים בקרום עבה עשוי רקמה חיבורית צפופה. קרום זה הוא הקרום הקשה – dura mater, ולו שתי שכבות: שכבה חיצונית, הצמודה לעצם, שהיא למעשה קרום-העצם, ושכבה פנימית עדינה יותר. במקומות מסוימים נפרדות שתי השכבות, ועל-ידי כך נוצרים חללים צינוריים, הנקראים גתות הקרום הקשה, שדרכם זורם הדם הלא מחומצן המתנקז מהמוח (ציור 11.22) . הקרום הקשה יוצר גם רובד דמוי חרמש, היורד בין שני חצאי הכדורים של המוח הגדול. הוא קרוי חרמש המוח הגדול – flax cerebri. חלקו האחורי של החרמש נפגש ברובד השני של הקרום הקשה, החוצץ בין המוח הגדול לבין המוח הקטן, ונקרא אוהל – tentorium. כאשר פותחים את הגולגולת ומוציאת את המוח נשאר הקרום הקשה צמוד לעצם. קרום דק ושקוף הקרוי הקרום הדק – pia mater, עוטה את המוח ועוטף את כל ההדורים. בתוך שכבה זו עוברים כל כלי הדם המספקים דם למערכת העצבים המרכזית. בין הקרומים הקשה והדק מצוי קרום הקורית – arachnoidea, הקרוי כך כיוון שהוא מזכיר בעדינותו קורי עכביש. בין הקרום הקשה וקרום הקורית קיים חלל הקרוי חלל תת-דורלי. בין הקרום הקורית והקרום הרך מצוי חלל תת-קורי. היחסים בין הקרומים והחללים שבניהם מתוארים בציור 11.23. נוזל השדרה מצוי בחלל התת-קורי.

נוזל השדרה שלושת קרומי המוח – הקרום הקשה, הקרום הדק והקורית – עוטפים את כל החלקי המוח שבתוך הגולגולת וכן את חוט השדרה. את הרוחים הדקים שביניהם לבין עצמם וכן בין הקורית ורקמת המוח ממלא נוזל המוח והשדרה (CSF) cerebro-spinal fluid. כמו כן ממלא נוזל זה את כל מערכת החדרים של המוח אות התעלות המחברות בין החדרים. נוזל השדרה נוצר על ידי סינון הפלסמה במקלעת הקרומית – choroids plexus. זוהי מקלעת סבוכה, המורכבת בעיקרה מכלי-דם עדינים, היא ממוקמת בגג החדר השלישי והרביעי ובדפנות החדרים הצדדיים. ממערכת החדרים מגיע הנוזל אל החלל התת-קורי דרך שלושה פתחים הנמצאים בתחתית החדר הרביעי – הפתח המרכזי על שם מג'נדי – Megendie, ושני הפתחים הצדדיים על שם לושקה – Luschka. במקרה שנסתמים הפתחים הללו נמנעת אפשרות הניקוז של הנוזל ממערכת החדרים, לחצו של הנוזל מצטבר בחדרים ומביא לידי התרחבותם, והתוצאה היא מצב הקרוי הידרופצפלוס פנימי, הגורם ללחץ על המוח ועלול להרסו. ניקוז הנוזל מהחלל התת-קורי מתבצע על ידי סיסי-הקוריות, שהן בליטות קטנות של הקורית, המצויות בעיקר לארכה של הגת החצית והן בולטות לתוך הדורה, הדקה והולכת במקומות הללו. עודף הנוזל מסתנן מבעד לבליות והקרום הדקיק של הדורה לתוך המובילים.

הרכב נוזל השדרה: זהו נוזל צלול שאינו מכיל חלבון, אלא במידה מועטה ביותר. האלקטרוליטים שבו זהים לאלה של הפלסמה אך שונים מהם בריכוזם. ריכוז הגלוקוז הוא כמחצית מריכוזו בפלסמה. נוזלו של אדם בריא אינו מכיל תאים , פרט ל—2-3 לימפוציטים לממ"ק , וכמותו הכללית מגיעה לכדי 150 מ"ל.