כאב גב תחתון (כג"ת) הוא סימפטום שכיח מאד (כ-80% מהאוכלוסיה). זו אחת מעשר הסבות השכיחות לביקור אצל רופא המשפחה. כ-90% מהסובלים מחלימים תוך 6 שבועות. 10% הנותרים סובלים מכאב גב מתמשך או כרוני שהטיפול בו כרוך בסבל מתמשך, פגיעה באיכות החיים, ועלויות גבוהות הכרוכות בטיפול, באבדן ימי עבודה ועוד.

רקע אנטומי רקע אנטומי: עמוד השדרה בנוי לעמידה בעומסים גבוהים, לבלימת זעזועים ולהגנה על המבנים העצביים העוברים דרכו, ובאותו זמן עליו לאפשר תנועה וגמישות במישורים שונים. הבנת האנטומיה של עמוד השדרה חיונית להבנת מקורות הכאב האפשריים, אפשרויות הטיפול והתאמתן. כג"ת יכול לנבוע ממבני עמוד השדרה הבאים: • שרשי העצבים • עצבים תחושתיים המעצבבים את מבני עמוד השדרה עצמו • השרירים והגידים הפאראורטבראליים • החוליות המפרקים והרצועות • הדיסק הבין-חולייתי במהלך ההתפתחות העוברית יש חפיפה רבה של העצבוב למבנים אלו, והמח האנושי כמעט אינו מסוגל להבדיל בין פגיעה במבנה אחד לשני, שלא לדבר על השפעות פסיכולוגיות שונות על תפיסת הכאב, עצמתו וכו'. בעמוד השדרה המתני חמש חוליות וביניהן דיסקים. עמוד השדרה נושא כמחצית ממשקל הגוף בעוד מחצית אחרת נתמכת על ידי השרירים. לגופי החוליות מחוברת קשת גרמית אחורית היוצרת את תעלת השדרה. חלק מהקשת נוצר על ידי מפרקי הפאסט היוצרים עם הדיסק את המכלול התלת-מפרקי (three-joint-complex) המאפשר את התנועות בין החוליות. פגיעה בכל אחד ממרכיבי מכלול זה עלולה להתפתח בהמשך לפגיעה בשאר מרכיבי המכלול. כמחצית מתנועת הכיפוף מתרחשת בין האגן לרגל דרך מפרק הירך. השאר קורה בעמוד השדרה המתני כשהרוב דרך חוליות L4-5 ודרך L3-4. עקב עומסים אלו שכיחה אי יציבות על רקע ניווני בחוליות אלו. הדיסק הבינ-חוליתי הוא מבנה ייחודי המשמש כבולם זעזועים אך יש לו גם תפקיד בתנועה ובייצוב עמוד השדרה. הוא מורכב ממעטפת חיצונית פיברוטית קשיחה (annulus fibrosus) ומתוכן רך גלטינוזי (nucleus pulposus). תהליכי ניוון המושפעים מגורמים רבים ובעקר תהליכי ההזדקנות, גורמים לירידה בתכולת הנוזלים בדיסק ולשינוי בהרכב הפרוטאוגליקנים, המובילים לאי-יציבות עקב קרעים זעירים במעטפת הדיסק ולדליפת אנזימים וחלבונים דלקתיים מהדיסק תוך גירוי המבנים עצביים סביבו. גירוי מכאני או דלקתי של שרירי עמוד השדרה, עלול לגרום להתכווצות השרירים הפאראורטבראליים ולתחושת כאב גב והגבלה בטווח התנועה. גירוי כזה עלול לגרום בהתקף מתמשך אף ל disuse atrophy, לעומס יתר על השרירים ולהחמרת הכאב.

סיווג כאב הגב סווג כאב הגב: סווג הכאב ופיזורו האנטומי מסייעים באבחון הראשוני וקביעת תכנית טיפול ראשונית. עם זאת יש לזכור כי כאב גב מושפע מגורמים אינדיבידואליים (כמו דיכאון או חרדה). לעתים אין מיתאם בין עצמת חווית הכאב של החולה למדת הנזק האורגני הקיים. לדוגמה - התכווצות שרירים עלולה לגרום כאב קשה ביותר עד אי יכולת לעמוד או ללכת, בעוד שפריצת דיסק ענקית יכולה להיות א-סימפטומטית. כג"ת מסווג באופן אקראי לכאב חריף (פחות מ-6 שבועות), כאב גב מתמשך (6 עד 12 שבועות) וכאב גב כרוני (מעל 12 שבועות). במקביל הוא מסווג גם לכג"ת ממקור ראשוני (תהליכים ניווניים, מולדים, זיהומיים או חבלתיים בעמוד השדרה עצמו) לעומת כג"ת משני (הנובע ממחלות סיסטמיות ראומטיות, זיהומיות, בעיות מטבוליות, וכדומה). חשוב גם להבדיל בסוג הסימפטומטולוגיה - כג"ת בלבד, כג"ת עם כאב מושלך (referred) לרגלים ותסמונת שהיא בעקרה רדיקולארית עם או בלי מרכיב של כג"ת ("סכיאטיקה"). אנמנזה מפורטת ומכוונת ובדיקה גופנית מדוקדקת מאפשרות אבחון ראשוני אם מדובר בכג"ת ראשוני או משני, חריף או כרוני, האם יש סימני אזהרה, מה סוג הסימפטומטולוגיה, והאם היא ממקור רקמה רכה (שרירים רצועות או גידים) שקרוב לודאי יתרפא מעצמו תוך זמן קצר יחסית, או שמדובר בבעיה בעלת פוטנציאל נזק רב יותר. לפני החלטה על טיפול, חשוב ביותר לוודא שלא מדובר בכאב גב ממקור משני כמו כאב גב ויסצראלי (כלומר ביטוי של מפרצת אאורטאלית, אבני כליה, התנקבות התריסריון וכדומה), או במצב סכנה מיידי המחייב תגובה ממוקדת ומהירה. חם ו/או צמרמורת, ירידה במשקל או רקע של גידול, חבלה משמעותית, חולשה ניכרת של שרירי הרגלים, אי שליטה פתאומית בסוגרים הם סימנים העלולים לרמז על בעייה קשה כמו גידול, זיהום, שבר או פריצת דיסק עם תסמונת זנב הסוס (cauda equina syndrome) המחייבים התייחסות מיידית.

הסתמנויות כג"ת כאב גב אקסיאלי מוגבל לגב התחתון, עלול להיות חד או עמום, קבוע או לסירוגין, קל או קשה מנשוא. זהו סוג הכאב השכיח ביותר, והוא אינו ספציפי למבנה אנטומי יחיד. הסוג השכיח ביותר הוא כאב הגב ה"מכאני" המאופיין על ידי קשר בין הכאב לתנוחה או לשינוי התנוחה וכן קשר לפעילות. הכאב מוקל לרוב במנוחה. אבחון המבנה האנטומי הספציפי הגורם לכאב עלול להיות בלתי אפשרי ולרוב גם אינו רלוונטי לטיפול. ממצאי הדמייה אם ישנם, אינם בהכרח קשורים לסימפטומים ולרוב יש הטבה נכרת תוך מספר שבועות. Back sprain הוא סבה שכיחה נוספת לכאב אקסיאלי, לרוב בעקבות מאמץ פיזי. משנשללה אפשרות לפגיעות אחרות מבוסס הטיפול על מנוחה, טיפול פיזיקאלי ותרופתי. לרוב יש הטבה ניכרת תוך 6 שבועות. העדר שיפור מחייב בירור וטיפול נוספים (כמו הזרקות לבירור מקור הכאב ולטיפול בו). הטיפול בכאב גב אקסיאלי כרוני עלול להצריך גם טיפולים פולשניים ויידון במסגרת אחרת. כאב מושלך: referred pain נובע מרשת העצבים התחושתיים העניפה ברקמות השונות סביב עמוד השדרה (בדומה לכאב בחזה ויד שמאל באיסכמיה קרדיאלית). לרוב זהו כאב עמום במיקום ועצמה משתנים. לרוב קורן מגב תחתון למפשעה, עכוז וירך. חיוני לנסות ולהבדיל בין כאב מושלך לכאב רדיקולרי אם כי הבדלה זו עלולה להיות קשה מאד. כאב זה נובע לרוב מבעיה ראשונית בעמוד השדרה עצמו ולכן הטיפול בו זהה לטיפול בכאב גב אקסיאלי. כאב רדיקולרי: לרוב כאב עמוק קבוע המופק בתנועות ידועות כמו ישיבה או הליכה, בעל פיזור על פי דרמטום תחושתי אנטומי, לעתים מלווה ברדימות, נימול, חולשת שרירים וירידה בהחזרים גידיים. הפיזור השכיח ביותר –מכונה סכיאטיקה. כאב זה נובע מגירוי מכאני ו/או דלקתי של שורש העצב עקב פריצת דיסק, היצרות פורמינלית, או פגיעה בשורש העצב מכל סיבה אחרת. ניתן לרוב לבסס את האבחנה בבדיקות הדמייה (CT, MRI, CT-MYELOGRAPHY). במידה שאין חולשה פרוגרסיבית או הפרעה בשליטה על סוגרים ניתן לנסות טיפול שמרני למשך מספר שבועות (כמו פיזיותרפיה, נוגדי דלקת, הזרקה אפידוראלית) . במידה שאין הטבה תוך פרק זמן זה יש לשקול ניתוח לשחרור הלחץ (דיסקקטומיה, למינקטומיה). ניתוחים אלו מביאים שיפור משמעותי בכאב הרדיקולרי בכ – 90% מהמנותחים. הטבה בכאב גב (אם קיים) בעקבות ניתוח היא בלתי ניתנת לחיזוי. ההחלטה על ניתוח מבוססת על התקדמות נזק עצבי או על כאב רדיקולרי בלתי נשלט בטיפול שמרני. בהעדר ממצא ברור של לחץ על שורש העצב בהדמייה סיכויי הצלחת ניתוח פחותים בהרבה.

הטיפול הלא-ניתוחי בכאב גב תחתון ברוב המקרים כאב גב חולף תוך פחות משלושה חדשים. במהלך תקופה זו חשוב להפחית כאב וספזם, לחזק את עמוד השדרה והשרירים המייצבים אותו ולטפל בבעיות נלוות (כמו דיכאון והפרעות שינה). כשמדובר בכאב גב תחתון חריף מומלץ לנוח במשך יום או יומיים על מנת לאפשר הרפיית שרירי עמוד השדרה. מנוחה ארוכה יותר אינה תורמת לטיפול, מחלישה את מייצבי עמוד השדרה ואף עלולה לחזק הרצון לרווחים משניים

סוגי הטיפולים 1. טיפול תרופתי בכל טיפול תרופתי, גם כשמדובר בתרופות הנמצאות בשימוש שכיח ויום-יומי, כרוכים סיכונים, תופעות לוואי ואינטראקציות עם תרופות אחרות. יש מגוון רחב של תרופות (עם או ללא מרשם רופא) היעילות כנגד כג"ת. השכיחות ביותר – משככי כאב (paracetamol, dipyrone ודומיהם) ונוגדי דלקת לא-סטרואידליים (NSAID). ניתן לטפל בתרופות אלו במשולב. במקרים קשים ניתן להיעזר לתקופה קצרה במשככי כאב נרקוטיים. לתרופות אלו השפעה מדכאת ומרדימה, והשימוש בהן אינו רצוי במקרים בהם האבחנה אינה ברורה או שאופק הטיפול אינו ברור. במקרים מסוימים ניתן להיעזר בנוגדי-דיכאון ואנטי-קונבולסיביים למודולציה של סף הכאב. לא נמצא כל יתרון מוכח לשימוש במרפי שרירים למיניהם כולל Diazepam. מכיוון שבכג"ת יש מרכיב דלקתי, נוגדי דלקת יעילים לעתים קרובות. דרך המתן המועדפת היא בשימוש מתמשך ומסודר על מנת לבנות רמה טיפולית של התרופה בדם לאורך תקופה באופן רציף (ולא בלקיחה מזדמנת של התרופה). חשוב לזכור כי NSAID מתפנים דרך הכליות – מה שמחייב התיחסות מתאימה במבוגרים, בחולי יתר לחץ דם, בחולי כליה ובשימוש ממושך. ההבדל המרכזי בין נוגדי הדלקת הותיקים לקבוצה החדשה של תרופות מסוג COX-2 INHIBITORS NSAID הוא בסלקטיביות יחסית של הקבוצה החדשה לעיכוב תהליכי הדלקת, מבלי לעכב את ייצור השכבה המגינה על רירית הקיבה. לכל התרופות הנרקוטיות השפעה חזקה נוגדת כאב המבוססת בעיקר על אפקט דיסוציאטיבי המנתק את המטופל מתחושות הכאב שלו. לתרופות אלו פוטנציאל ליצירת תלות, השפעות מדכאות ותופעות לוואי שונות (הפרעות בכושר שיפוט, ישנוניות, עצירות, התמכרות). מומלץ שהשימוש בתרופות אלו יהיה מועט ככל שניתן ומוגבל מראש לפרק זמן מוגדר. ברוב המקרים מוגבל השימוש בהם לכג"ת חריף וקשה ולטיפול בכאב לאחר ניתוח. יש לציין כי קיימת גישה של מומחים לטיפול בכאב הגורסת כי טיפול בתרופות נרקוטיות לאורך זמן בכאב גב כרוני הוא יעיל ואינו יוצר תלות. מרפי שרירים היא קבוצת תרופות לא הומוגנית. תרופות אלו אינן באמת מרפות שרירים אלא בעלות אפקט על מערכת העצבים המרכזית, ולכן גם השפעות נלוות לא רצויות (כמו דכאון, וישנוניות). למרות שבעבר יוחסה להן יעילות בטיפול והן הפכו לטיפול מקובל ונפוץ, מחקרים מאוחרים יותר לא הצליחו להוכיח כל יתרון בשימוש בתרופות אלו בכג"ת ואין להן מקום בטיפול בבעייה זו. נוגדי דיכאון: כג"ת כרוני קשור בדיכאון (כסיבה או תוצאה), דבר המקשה מאד על הטיפול בכאב. לכן חשוב לטפל בשתי הבעיות באופן סימולטאני. ניתן להיעזר במינונים נמוכים של נוגדי דיכאון טריציקליים (amytriptiline, nortriptiline, imipramine). יש להם השפעה סדטיבית אך הם אינם משנים את מעגל הערנות ואינם ממכרים. נראה כי לתרופות אלו גם השפעה אנלגטית ישירה. לאחרונה הוכנסו לשימוש גם selective serotonin re-uptake inhibitors (Prozac, Paxil, Zoloft). לתרופות אלו פחות תופעות לוואי אולם אינטראקציה שלהם עם מעכבי monoamine-oxidase עלולה להיות קטלנית. תרופות נוירולפטיות: תרופות אלו ניתנות לרוב לחולים עם כג"ת בעל אופי נויריטי (הנובע מגירוי עצבי). ניתן להשתמש בתרופות לפרקי זמן ממושכים והן אינן ממכרות. תופעות הלוואי השכיחות הן עייפות סחרחורת ובחילה.

2. הפסקת עישון מחקרים עדכניים שבים ומוכיחים כי העישון מאיץ את תהליכי הניוון של הדיסק ואף מבנים אחרים בעמוד השדרה וחושף את המעשן לשכיחות גבוהה יותר של כג"ת. מחובתו של הרופא המטפל להביא מידע זה לידיעת החולה, להמליץ בפניו על הפסקת העישון ואף לסייע לו על ידי הפניה לסדנאות תמיכה וגמילה ועל ידי מתן תרופות המסייעות בהפסקת העישון.

3. פיזיותרפיה כאשר כג"ת מתמשך מעבר לשבועיים או כשיש אירועים חוזרים ונשנים יש מקום לטיפול פיזיקאלי. מטרות הטיפול הן להפחית את הכאב ולהדריך את המטופל בטכניקות לחיזוק מייצבי עמוד השדרה, הרפייה, וטכניקות להגנה על עמוד השדרה מפני עומסים יתרים בחיי היום יום. יש מגוון רחב של טיפולים פיזיקאליים פסיביים ואקטיביים. הטיפולים הפאסיביים כוללים בעקר שמוש בחום או קור (להקלת כאב, הפחתת מתח השרירים והאצת זרימת הדם לרקמות),TENS (transcutaneous electrical nerve stimulation) הפועל על בסיס חסימת גירוי הכאב ויצירת גירוי נעים הממסך את הכאב, Iontophoresis (החדרת תרופות סטרואידליות דרך העור באמצעות זרם חשמלי) ואולטראסאונד (כדרך ליצירת חימום מקומי של הרקמות העמוקות). תרגילים אקטיביים כוללים תרגילי מתיחה (בעקר של שרירי ההמסטרינגס), תרגילים לחיזוק מיצבי עמוד השדרה ותרגול אירובי (הליכה, אופניים, שחיה) להבאת מייצבי עמוד השדרה למצב אופטימאלי (re-conditioning). שתי רוטינות התרגול האקטיבי השכיחות הן תרגילי McKenzie (המבוססים על מתיחת עמוד השדרה) ו – Dynamic Lumbar Stabilization Excercises (מציאת תנוחה ניטרלית ללא כאב ואימון שרירי עמוד השדרה לשמירת תנוחה זו). חשוב להדגיש בפני החולה כי יעילות טיפולים אלו טמונה בהפיכתם לדרך חיים ושילובם בשגרת היום, וכי פעילות גופנית וכושר גופני טוב נמצאו יעילים בהפחתת שיעור אירועי כאב גב.

4. כירופרקטיקה/אוסטאופתיה טכניקות הטיפול הכירופרקטית והאוסטיאפאתית מושתתות על התפיסה שכאב גב תחתון נובע במידה רבה מבעיות במפרקי עמוד השדרה ובשרירי עמוד השדרה. הנעת המפרקים על ידי מניפולציה ידנית (adjustment) יכולה להפחית את הכאב. טיפולים אלו יכולים להיות יעילים במיוחד במצבים בהם יש בעייה במפרקי הפסט ובשרירים, במצבים של אוסטיאוארתריטיס, ובעיות בתפקוד מפרקי ה – sacroiliac.

5. טיפולים אלטרנטיביים טיפולים אלו הפכו פופולאריים מאד בשנים האחרונות למרות שלא ברור מנגנון פעולתם ויעילותם מוטלת בספק. הטיפולים השכיחים הם הומאופתיה, אקופונקטורה, רפלקסולוגיה, שיאצו, ואחרים. למעט אקופונקטורה בה נמצאה עליה מסוימת ברמות האנדורפינים בעקבות הטיפול, אין מידע מדעי ברור על אופן פעולת הטיפולים האחרים. נראה כי רובם מבוססים על השפעה אטוטוסוגסטית המביאה להעלאת סף הכאב בעת הטיפול. ברוב המקרים מדובר על השפעה זמנית וחולפת ולא על פתרון ממשי לכאב.

6. טכניקות תנועה והרפיה ידועות מספר טכניקות כאלו כמו שיטת אלכסנדר, פלדנקרייס וטווינה. טכניקות אלו מלמדות שיטות תנועה בחיי היום יום תוך המנעות מעומסים יתרים על עמוד השדרה וכן טכניקות להרפיית עמוד השדרה. הן יכולות לסייע במניעת התקפים אך אין להן אפקט טיפולי מוכח בזמן התקף.

7. מחוכים וחגורות גב הגבלת התנועות בעמוד השדרה יכולה להקל על כאב על ידי ייצוב עמוד השדרה, והפחתת גירוי מכאני לרקמות השונות. שני סוגי המחוכים העקריים הם הקשיחים והאלסטיים. חלק ניכר מיעילות המחוך נובע כנראה מהעובדה שהוא מזכיר למשתמש בו להמנע מתנועות מכאיבות. שימוש מתמשך במחוך כרוך בירידה בפעילות מייצבי עמוד השדרה והחלשתם, עם השפעה שלילית לאורך זמן. מסבה זו לא מקובל המחוך כטיפול בכאב גב, אלא כאמצעי זמני וקצר טווח.

8. הזרקות לרוב נעשה שימוש בהזרקות לאחר שאמצעים שמרניים יותר כמו טיפול תרופתי ופיזיקאלי לא הביאו להטבה, ולפני טיפול ניתוחי. הזרקה יכולה להיות יעילה הן כאמצעי לטיפול בכאב והן כאמצעי אבחנתי לזיהוי מקור הכאב. יתרון ההזרקה בהבאת כמות תרופה יעילה וממוקדת למיקום האנטומי הגורם לכאב, בלי שיש צורך במתן תרופה סיסטמי. בדרך כלל מוזרקים נגזרות של סטרואידים בשילוב עם חומרי הרדמה מקומית. ההזרקות השכיחות כוללות הזרקה אפידוראלית, slelective nerve root block, הזרקה לבלוק של מפרק הפסט, facet rhizotomy, והזרקה למפרקי ה – sacro-iliac. הזרקה אפידוראלית היא השכיחה ביותר. נגזרת סטרואיד עם חומר הרדמה מקומית מוזרקים לחלל האפידוראלי סביב השק הדוראלי ושרשי העצבים באזור הגורם לכאב. ההזרקה מביאה להפחתת תהליכים דלקתיים ויכולה להקל על כאב הנובע ממצבים כמו פריצת דיסק, היצרות תעלת השידרה וניוון דיסק. הטיפול יעיל בהקלת כאב בכ – 50% מהמטופלים. ההשפעה לרוב זמנית וחולפת אולם ההטבה יכולה לאפשר התחלת טיפול פיזיקאלי וחזרה לתפקוד יומיומי תקין יותר. לרוב לא מקובל להזריק יותר משלוש זריקות בשנה הן בגלל תופעות הלוואי של הסטרואידים (כולל שינויים בדורה באיזור ההזרקה) והן בגלל אי היעילות בהזרקה חוזרת אם לא הושגה הפוגה בכאב תוך 2-3 הזרקות. סיכוני ההזרקה נדירים יחסית וכוללים פגיעה בשק התקאלי עם דליפת נוזל שדרה, זיהום, ופגיעה בשורש עצב. אין לבצע הזרקה אפידוראלית לפני שבוצע בירור מתאים לשלול גידול, זיהום או בעיות אחרות שמהוות קונטרא-אינדיקציה יחסית להזרקה.

Selective nerve root block SNRB – הזרקה סלקטיבית לשורש העצב: אמצעי זה משמש בעקר לאבחון מקור כאב ורק באופן משני כאמצעי טיפולי. ההזרקה לשורש עצב ספציפי מתבצעת תחת שיקוף על מנת לוודא את מיקום המחט. במידה שההזרקה נמצאת יעילה ומפחיתה באופן משמעותי את הכאב – רב הסיכוי שמקור הכאב בשורש שסביבו בוצעה ההזרקה. ניתן להיעזר בשיטה זו לטיפול פליאטיבי בכאב עקב פריצת דיסק לטרלית (פריצה מחוץ לתעלת השדרה). בלוק של מפרק הפסט: כשמפרק הפסט הוא מקור הכאב, יכולה הזרקה סביבו להקל על הכאב. זהו בראש וראשונה אמצעי אבחנתי על מנת לברר אם המפרק והעצבוב שלו הם מקור הכאב. על מנת לוודא זאת יש צורך בהזרקה משולשת של מאלחש מקומי קצר טווח (lidocaine), ארוך טווח (Bupivacaine), והזרקת אינבו (פלצבו). רק במידה שקיים מתאם מלא בין תוצאות ההזרקות השונות (מבחינת אופי ומשך ההשפעה), ניתן להניח בביטחון יחסי כי המפרק והעצבוב שלו הם אכן מקור הכאב. במקרים אלו בלבד ניתן להקל על הכאב על ידי הזרקה או על ידי ריזוטומיה המבוצעת על ידי החדרת מחט המפיקה גלי רדיו הגורמים לנזק או הרס של עצבוב המפרק. כאשר הטיפול מבוצע על פי ההנחיות שפורטו יעילותו כ – 50%. הזרקה למפרק ה – sacro-iliac גם כאן מדובר ראשית באמצעי אבחנתי על מנת לברר אם המפרק הוא מקור כאב הגב. מבנה המפרק מורכב ומחייב הזרקה תחת שיקוף או תחת CT.

9. צריבת דיסק – Intradiscal electrothermal therapy מדובר בטיפול שהוא אמנם פולשני אולם לא יותר מהזרקה ועל כן מוזכר בפרק זה. הטיפול מבוסס על החדרת אלקטרודה לתוך הנוקלאוס פולפוזוס דרך מחט תחת שיקוף. האלקטרודה נוגעת באנולוס פיברוזוס בהיקפו הפנימי. לאחר מיקומה של האלקטרודה היא מחוממת באופן הדרגתי מבוקר וממוחשב כך שתעביר כמות חום ידועה לרקמה סביבה. החום מהווה גירוי לתהליכי ריפוי ביולוגיים הכוללים מודולציה של רקמת החיבור, אטימת קרעים זעירים במעטפת הדיסק על ידי יצירת רקמת חיבור, וכנראה גם דה-נרווציה של העצבוב התחושתי של האנולוס פיברוזוס. הטיפול יעיל בעקר לכאב גב דיסקוגני כרוני שאינו מגיב לטיפולים שמרניים שונים. יעילותו בבחירה נכונה של המטופלים כ – 75%.

סיכום כג"ת נובע ממגוון רחב של סיבות אפשריות וגם מגוון הטיפולים רחב. ברוב המקרים אין סכנה מיידית וניתן לנסות מספר טיפולים עד להשגת אפקט מתאים. כל זאת אם מקפידים על כללי הזהירות ומוודאים שאין מצב סכנה המחייב תגובה מיידית או טיפול ניתוחי.