עמוד השדרה הצווארי משמש תמיכה לגולגולת ומעבר גמיש לאלמנטים הנוירליים. החלוקה הקלאסית לאיזור אקסיאלי ואיזור תת-אקסיאלי שונתה. היום מדובר בחלוקה ל- 4 איזורים: • איזור המעבר גולגולת-צוואר. • האיזור האטלנטו-אקסיאלי. • האיזור התת-אקסיאלי. • איזור המעבר צוואר-גב. גישה כמותית לאנטומיה של ע"ש צווארי התפתחה במקביל לגישות ניתוחיות שיחזוריות. חקר מיקרו-אנטומי מאפשר הבנה מעמיקה יותר של ממצאים קליניים

מעמד עמוד השדרה הצווארי עמוד השדרה הצווארי מורכב משבע חוליות ומקבל מנח לורדוטי מתחילת הילדות.

עקומה משנית זו נוצרת בעיקר במרווחים הדיסקאלים בניגוד לקיפוזיס הראשונית בע"ש גבי ובסקרום.

אנטומיה גרמית האוקסיפוט יש הבדלים בעובי העצם באוקסיפוט. העצם עבר ביותר במרכז וב- external occipital protuberance. מבנה העצם בצדי קו האמצע דק. העצם עבה יותר בגבול ה – foramen magnum.

האטלס האטלס הוא חוליה בעלת מבנה ייחודי טבעתי, עם שתי מסות לאטרליות המחוברות בקשת קדמית ואחורית. המשטחים הארטיקולאריים העליונים של האטלס נפגשים עם הקונדילים האוקסיפיטאליים והמשטחים התחתונים עם המסות הלאטרליות של האקסיס. התעבות המרכזית בקשת הקדמית נקראת anterior tubercleההתעבות המרכזית בקשת האחורית נקראת posterior tubercle. יש זיזים רוחביים רודימנטריים ושתי פורמינות (foramen transversarium) בהן עוברים העורקים הוורטברליים.

האקסיס האקסיס הוא בעל מאפיינים ייחודיים הכוללים . לגוף החוליה מחובר הדנס (Odontoid process) גוף החוליה C1 מבחינה אמבריונאלית. המשטחים הארטיקולאריים התחתונים מחוברים ללמינות ומפותחים היטב, אך המשטחים הארטיקולאריים העליונים (שהם המשטחים העליונים של המות הלאטרליות ) משופעים לצדדים ואך במעט קונגרואנטים עם המשטחים התחתונים של C1. זאת, כדי לאפשר תנועת גלישה רבה. 58% מהתנועה הסיבובית בע"ש צווארי מתרחשים בין C1 לבין 2 C. באיזור OCC-C1 ו- 3C2-C אין כמעט תנועה סיבובית. תנועת הפרוטרוזיה ותנועת הרטרקציה מתרחשות בעיקר בין Occ-c1 ובין c1-2. גודלם ומיקומם של העורקים הוורטבראליים משתנים מאד באזור C2 ולעיתים הם מחליפים את האזור האינטרה-מדולארי והאזור הלאטרלי של הרגליות. הזיזים הצידיים נמצאים לאטרלית למסות הלאטרלי ושתי הלמינות נפגשות בקו האמצע ויוצרות את הזיז הקוצי המשונץ.

עמוד השדרה התת-אקסיאלי הצורה והמימדים של החוליות הצוואריות C3-6 דומים זה לזו. לחוליות אילו גוף חוליה עם משטח עליון קעור במישור הקורונאלי ומשטח תחתון קעור במישור הסגיטאלי. מבנה אנטומי זה יוצר מפרקים בין גופיה חוליות בצידיהם המכונים The unco vertebral joints of Lushka. לטראלית בתוכה עובר ה- foramen transversariumוהעורק הוורטבראלי. הקיר הקדמי של הפורמינה דק והאחורי עבה. המשטחים העליונים והתחתונים של המסות הלאטרליות הם המשטחים הפרקיים הפאסטאריים. מצידי המסות הלאטרליות אנו מוצאים את הזיזים הצידיים עם tubercles קדמיים ואחוריים ובנויים בצורת חצי גליל פתוח כלפי מעלה ובו עובר העצב הפסינאלי. ה- tubercle ב- C6 גדול ונקרא ה- carotid tubercle. הזיזים הקוציים משונצים.

מעבר צוואר-גב חולית C7 היא בעלת משטחים ארטיקולאריים מאורכים ורגליות גדולות. הזיז הקוצי גדול ולא משונץ. העורק הוורטבראלי משתלב בעמוד השדרה בין חוליות C6 ל-C7 ואינו עובר ב- foramen transversarium של חוליה C7.

נוירואנטומיה של עמוד השדרה הצווארי בצוואר, חוט השדרה מראה התרחבות ושלוחות צדדיות של חומר אפור. המימד הקדמי-אחורי של חוט השדרה הוא 7 מ"מ בממוצע והמימד הרוחבי 13-14 מ"מ. ל- 7 מ"מ של המימד הקדמי-אחורי יש להוסיף 1 מ"מ מקדימה ומאחורה ל- CSF ועוד 1 מ"מ לדורה. לכן, המקום המינימלי לחוט השדרה הוא 11 מ"מ. בתוך התעלה המקום הממוצע לחוט השדרה הוא 14 מ"מ, דבר המשאיר חלל לפלקסוס הוורידי. החיבורים האינטר-נויראליים בתוך החומר האפור מאפשרים קואורדינציה עצמאית עם תנועות אינהיביטוריות ואקסיטטוריות. מסלוללים קורטיקוספינאליים, רוברוספינאליים וטקטוספינליים אחראים לקואורדינציה ועוברים מודולציה ע"י המערכות הספינוצרבלאריות. סיבים סנסוריים הנכנסים לתוך חוט השדרה עולים למוח ויוצרים בדרך חיבורים קולטראליים בחומר האפור. השלוחות הצדדיות של החומר האפור שולטות בתנועות העדינות בכפות הידיים. דיסקציה מיקרו-כירורגית הביאה לידיעתנו את חשיבות הרמוס הדורסאלי של השורשים הצוואריים, העצבים הסינו-ורטבראליים והאנסטומוזות בין המערכת הסימפטטית ושורשי העצבים. מודגמות אנסטומוזות בין רמה סגמנטאלית אחת לשניה. ממצאים אלו עוזרים לנו להבין את חוסר הספציפיות של דפוסי הכאב באיזור הצוואר. יש עדויות המצביעות על כך שהגרעין הצרוויקו-טריגמינאלי וחיבורים אינטרה-נוירליים אחראים לסימפטומטולוגיה המופיעה בפציעות מסוג צליפת שוט. ישנם 8 שורשי עצבים וצוואריים. בניגוד לע"ש גבי ומותני, השורש היוצא מעל רגלית החוליה מקבל את המספר של חוליה זו. בין חוליה C7 ל- T1 יוצא שורש C8. כאב בגפה העליונה יכול להיות דרמטומאלי, סקלרוטומאלי או מיוטומאלי. השינויים מחולה אחד לשני שכיחים ויכולה להיות אנטומיה ברכיאלית עם prefixing אוpostfixing . במקרים כאלה יהיה קשה לקבוע את גובה הפתולוגיה לפי פיזור הכאבים. חוט השדרה עטוף 3 שכבות מנינגיאליות:Pia Arachnoid, Dura הדורה עוטפת את השורשים ומתמזגת עם האפינוריום. המתחת לארכנואיד יש חלל תת-ארכנוידאלי מלא CSF. יש חיבורים בין הארכנואיד לפיא. חוט השדרה נתלה בתוך החלל התת-ארכנוידאלי ע"י denticulate ligaments המתחברים לדורה. ה- pars lateralis יוצר את גג תעלת העצב הספינאלי ורצפתו. דורסאלית, נמצא המפרק הפאסטארי, וונטרלית גוף החוליה, הדיסק הבינחולייתי והמפרק האונקוורטבראלי. אוסטאופיטים מהמפרק הפאסטרי או האונקוורטבראלי יכולים ללחוץ על שורש העצב מקדימה או מאחורה בנוסף לפריצת דיסק בינחולייתי.

אנטומיה וסקולרית העורקים הוורטברליים מייצגים חיבורים אורכיים של הכלים הסגמנטאליים המקורים. מהם יוצאים העורק המרכזי הקדמי והעורק המרכזי האחורי. הפלקסוס הספינאלי הקדמי מפותח היטב באיזור הצווארי ומספק את גופי החוליות והשרירים הפרה-וורטבראליים. הסעיפים הצווארים העמוקים של ה- thyrocervical trunk , ה- costocervical trunk והעורק הפרינגיאלי העולה תורמים לאספקת הדם הצווארי.

כלים רדקולאריים נצפים בגבהים שונים בצוואר. יש כלי רדיקולארי דומיננטי אחד או יותר. הם הוגדרו במחקרים מיקרואנגיוגרפיים אבל חסימתם אינה גורמת בהכרח לאינפרקט. מצבים מילופתיים וטראומטיים מסוימים מוסברים ע"י איסכמיה אך לרוב זרימה רטרוגרדית של העורק הספינאלי הקדמי אמורה לתת אספקת דם מספקת. כנראה שרק חסימות בגב הם רבים גורמים לאיסכמיה. המיוחד בעמוד השדרה הצווארי הוא העורקים הספינאלים הלטראליים העולים מההסתעפות התוך-דוראלית של העורקים הוורטבראליים וה- pica המספקת את החוט הוונטרו-לטראלי מגובה ה- olives עד C4. ניקוז ורידי מתאפשר ע"י מערכות חיצוניות ופנימיות. המיוחד בעמוד השדרה הוא מערכת הסינוסים הוורידיים חסרי השסתומים של המערכת הפנימית המוקפת שומן אפידוראלי. שסתומים מיוחדים מונעים גודש לחוט השדרה.

אנטומיה של המפרקים הדיסק הוא מבנה המחבר שתי חוליות סמוכות, מ- C2 עד הסקרום, והמאפשר תנועה מולטי-פלנארית. האנולוס מורכב משכבות מצטלבות בזוית 30 מעלות לאופק היוצרות את ה- interstriation angle. הסיבים האנולאריים עבים ורבים יותר בחלק הקדמי של הדיסק. השכבות החיצוניות מעוגנות ללוחיות הדיסק הסחוסיות והשכבות הפנימיות משתלבות בנוקליאוס פולפוזוס. המחלה הדיסקאלית עדין מהווה אחת הפתולוגית השכיחות ביותר אשר זוכה לטיפול כירורגי. חקירת עצבוב הדיסק מעמיקה את הבנתנו לגבי כאב דיסקאלי. המפרקים הפצטאליים מ- C2 עד C6 נמצאים בזווית 45 מעלות למישור האקסיאלי. תנועת גלישה אפשרית עקב גמישות הקפסולה המפרקית. חיזוק אלסטי של הקפסולה מודגש באספקט הוונטרולטראלי, והקפסולה חלשה מאחור ואינה מונעת דיסלוקציה. מחקרים הראו שהמפרקים הפצטאריים הם אחד הגורמים העיקריים בכאבי הצוואר לאחר חבלה במנגנון הצלפת שוט. הסעיפים העצביים המדיאליים של ה- dorsal rami מספקים סעיפים מפרקיים לפצטים. קצות עצב חופשיות, סיבי דלטה A ו- C ו-lamellated corpuscles מספקים אינפורמציה מכנו-רצפטיבית נוציוצפטיבית פולימודאלית באנולוס הדיסקאלי, בקפסולה הפצטארית ב- ALL וב- PLL. מקדימה, המפרקים האונקו-ורטבראליים בקצוות הלאטרליים של המרווח הדיסקאלי

אנטומיה ליגמנטארית הרצועות האטלנטו-אוקסיפיטאליות הקדמיות והאחוריות וכן שתי הרצועות הצדדיות (קפסולה פרקית מעובה) מייצבות את המפרק OCC-C1.

הרצועה האוקסיפיטו-אקסיאלית מחברת את המשטח האחורי של גוף חוליה C2 לקשת הקדמית של ה- foramen magnum. שתי הרצועות alar ligaments והרצועה apical ligament מחברות את ה- DENS לקונדילים האוקסיפיטאליים וקדמת הפוראמן מגנום בהתאם. ארבע רצועות מחברות בין האטלס לאקסיס. רצועות אטלנטו-אקסיאליות קדמיות ואחוריות ושתי רצועות צדיות (קפסולה פרקית מעובה). הרצועה הרוחבית מייצבת את הקומפלקס האטלנטו-אקסיאלי. יש לו ארטיקולדיה סינוויאלית עם ה- DENS קדמית ולדנס מפרק ארטיקולארי סינוויאלי עם הקשת הקידמית של C1. סיבים עולים מהרצועה הרוחבית לאוקסיפוט ולמטה לגוף C2 ויוצרים ביחד עם הרצועה הרוחבית את ה- cruciate ligament.

ה- ALL (Anterior Longitudinal Ligament) מורכב מסיבים עבים ונמשך מהאקסיס עד הסקרום בהמשך לרצועה הקדמית האטלנטו-אוקסיפיטאלית. ה- PLL (Posterior Longitudinal Ligament) הוא המשך ל- cruciate ligament ונמשך מ- C2 עד הסקרום. הוא מתחבר לסיבים האנולאריים כמו ה- ALL ורחב יותר באיזור גוף החוליה. הוא לא מסיבי כמו ה- ALL ומורכב משתי שכבות של סיבים מחוברים קלות. השליש המרכזי הוא אוסקולארי, דבר המקל על ניתוחים צוואריים קדמיים. בתנועה פיזיולוגית אין מתח על ה- ALL וה- PLL . הרצועות interspinous ו- supraspinous מתמזגות ויוצרות את ה- nuchal ligament המתחבר לאוקסיפוט. ה- nuchal ligament מתחבר לדורה בגובה 2C – 1C . פתיחה אחורית דרך ה- nuchal ligament והימנעות מחדירה לשרירים מקטינות את הדימום התוך-ניתוחי. הרצועה הצהובה ((ligamentum flavum מורכבת מסיבים אלסטיים המחברים למינות שכנות. רצועות צהובות שטחיות ועמוקות נמצאות משני צדי קו-האמצע כשביניהם מרווח. רצועות אפידוראליות אחוריות תוארו כקושרות את הדורה לרצועה הצהובה. פגיעה ברצועות אלו תוארה כמקור ל- flexion myelopathy.

אנטומיה של שרירים השרירים הצווארים מחולקים לקבוצות קדמיות, אחוריות וצדיות. בקבוצה האחורית יש: שרירים שטחיים (cervicis and capitis longissimus , ,(iliocostalis cervicis שרירים אמצעיים semispinalis cervicis and capitus) , rectus and obliqus capitis), ושרירים עמוקים (multifidus, intertransversarii, rotatores). לטראלית,אנו מוצאים את ה- splenius , scalenus וה- levator scapulae. בקבוצה הקדמית יש השרירים longus colli, longus capitus. שרירים אחרים האחראים על התנועה הצווארית הם: הטרפזיוס, sterno cleido mastoid וה- anterior strap muscles (sternohyoid, sternothyroid). פגיעה בשרירים מתוארת כמקור לכאב חריף. תוארו המטומות וקרעים בשרירים באולטרה-סאונד וב- MRI , וגם בנתיחות לאחר המוות. שינויים בסיבי השריר תוארו לאחר קיבוע חוליות , ב- Rheumatoid Arthritis ובפציעות הצלפת שוט.